ביאור יש"ר על התורה, דברים ה:טז

כאשר צוך ה' אלהיך, אף שמשקול הדעת חייב האדם בכבוד אביו ואמו זה לא יהיה אלא בבחינת הטובות שעשו אבותיו עמו, שבעבור כן הדעת מכריעתו לכבדם, ואם ירצה האדם לקיים מצוה זו משקול דעתו, לא יקיימנה רק כאשר חי חיים טובים, אבל בני עניים העטופים ברעב מנעוריהם, וכאשר גדלו שלחום אבותם מעל פניהם, ומתגוררים בארצות בחוסר כל, ובוחרים מות מחיים, איזו טובה יכירו לאבותם, יאמרו אבותינו להנאתם כוונו ואוי לנו כי ילדונו, לכן צותה התורה כבד את אביך ואת אמך לא משקול דעתך, אלא בעבור שצויתיך לעשותה, כי היא מצות ה' בדרך הקדש ואינה תלוייה בדעת האדם:

ולמען ייטב לך, כי מה יועילו ימים רבים בלא טובה, והוא כמו ביאור אל למען יאריכון ימיך האמור בדברות הראשונות: