ביאור יש"ר על התורה, דברים ד:לב

כי שאל נא, אחר שדיבר מענין הגלות להמשיך ממנו צורך זכירת מתן תורה שהוא המופת החזק על אלהיות תורתנו כמוזכר למעלה (פסוק ט'), חזר עתה לבאר בפרט תוכן המופת הזה, ואמר אם תתבונן בשכלך על גודל הדבר הזה שעשה ה' עמך, תמצא שלא נעשה כן בשום זמן ובשום מקום ולשום אומה שבעולם ובשום אופן שיהיה, ולא די שלא נהיה כן אלא אפילו לא נשמע, כי בעבור זרות הדבר שישמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש, לא עלה על לב בן אדם אפילו לבדות פלא כזה מלבו, ואף אם בדה אין מי שישמע אליו ובכל זאת אתם בעצמיכם ראיתם את אשו הגדולה ושמעתם דבריו, ואין ברור יותר ממה שישיג האדם בחושים, וביותר בהיות הדבר גדול ונורא מאד וביותר בהיות הרואים והשומעים עם רב מאד כשש מאות אלף איש, וביותר אם קודם הענין ההוא יתהוו נסים ומופתים גדולים כמו יציאת מצרים בדרך פלא, שעל זה אמר או הנסה אלהים וכו', ואם הדבר כן אתה הראת וכו':

לימים ראשנים, על ימים ראשונים, כלומר על הדברים הנעשים בהם:

ולמקצה השמים, כמו ולמקצה הארץ ועד קצה הארץ, כי קצה הארץ וסופו נדמה לעינים כקצה השמים וסופו, והענין שאל לכל מי שתרצה ועל זמן שתרצה: