ביאור יש"ר על התורה, דברים לב:ח

בהנחל עליון גוים, בעת שהנחיל השם לכל גוי חלקו ונחלתו בארץ, והיה זה:

בהפרידו בני אדם, היינו כשהפריד בני אדם צאצאי נח אלה מאלה, כמו שכתוב ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול (בראשית י' ל"ב), כפי מה שפירשנו עליו בפסוק כי בימיו נפלגה הארץ (שם שם כ"ה), וראה השם שהאומות ההם אינן ראויים להתנהג בהנהגה שהיא למעלה מן הטבע, כי לבם לא נכון לקבל תורה שהיא לעומת ההנהגה הנפלאה הזאת:

יצב גבלת עמים, אז העמיד והציב גבולים לכל העמים לחק עולם, שהיא ההנהגה הטבעית, כל עם ועם כפי ארצו שנפל בגורלו, יקבלו מיד ה' הטוב והרע לעומת מעשיהם:

למספר בני ישראל, למ"ד למספר משמשת במקום עד, כמו ימלוך ה' לעולם שפירושו עד עולם, והכונה עד מספר בני ישראל ולא עד בכלל, כלומר של כולם נתן חלקם ההנהגה הטבעית שזכרנו, זולת מספר בני ישראל שיצאו מן הכלל הזה, וזכו להנהגה שהיא למעלה מן הטבע, והנה בפסוק הזה והבאים אחריו עד פסוק ט"ו הולך ומונה כל הטובות שהטיב ה' עם ישראל, שעליהם אמר בדרך כלל הוא עשך ויכוננך: