ביאור יש"ר על התורה, דברים לב:ה

שחת לו לא בניו מומם, כפי פסוק הטעמים שמלת בניו מחוברת עם מומם, כך שיעור הכתוב:

שחת לו? דרך שאלה, וכי לו שחת מום של בניו? לא! אין הדבר כן, כי אם את בניו בעצמם שחת מומם, ויהיה שחת מושך עצמו ואחר עמו וכן מומם, כאילו אמר שחת מומם לו? לא, בניו שחת מומם, והטעם כמו אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו (איוב ל"ה ו'), כל חטאת בני האדם וכל מרים לא יטילו מום בפועל השם, כי הוא תמים, אבל משחתם בהם מום בם:

דור עקש, עקום ומעוקל, כמו ואת הישרה יעקשו (מיכה ג' ו'):

ופתלתל, כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל, והנה עקש ופתלתל הפך הצדיק והישר, והכתוב מדבר בדרך נבואה, כאילו כבר עברו כל ימי הצלחת האומה, והם עתה בגלות המר בעבור עונותיהם, והנביא יוכיחם על סרחונם, וכן כל דברי השירה על הדרך הזה: