ביאור יש"ר על התורה, דברים לב:לז

ואמר אי אלהימו, אז יאמר הקב"ה על האומות ההם, איה נא אלהיהם אשר עבדו אותם עד הנה, והכתוב ירמוז להשמד ע"ז לעתיד לבא, כמו שבא על זה בנבואות והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב' י"ח), ואומר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ(זכריה י"ג ב'), וביטול אמונת האליצים יהיה באמצעות אותות ומופתים גדולים ונוראים שיעשה השם בעת ההיא בכל הארץ, כענין שכתוב ונתתי מופתים בשמים ובארץ (יואל ג' ג'), ועל הכונה הזאת סובבים דברי הפרשה:

צור חסיו בו, הצור שהיו מתכסין בו מפני החמה והצנה, כלומר שהיו בוטחין בו להגן עליהם מפני הרעה: