ביאור יש"ר על התורה, דברים לב:כד

מזי רעב, אלה הם ארבעת המשפטים הרעים הנזכרים ביחזקאל, ודברנו עליהם פעמים רבות, ואמר כאן שכולם יביא על ישראל לייסר אותם על חטאותם כדרך שאמר בתוכחות בחקותי וכי תבוא, והתחיל ממכת רעב ומלת מזי ענינו שרופי רעב, וכן בארמית למזא לאתונא (דניאל ג' י"ט), ואע"פי שאין מ"ם למזא שורש:

ולחמי רשף וקטב מרירי, זוהי מכת דבר, כי שניהם מיני חלאים הממיתים, רשף הוא חולי הקדחת המחממת את הגוף מלשון רשפיה רשפי אש (ש"ה ח' כ'), וטעם ולחומי כי החולי ילחם בם, וענינו אכולי הקדחת:

וקטב מרירי, קטב לשון כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע י"ג י"ד) שענינו דבר, ומרירי הוא תואר אל הקטב להיותו מר מאד, וכמהו כמרירי יום:

ושן בהמת אשלח בם, זו מכת חיה רעה:

חמת זחלי עפר, ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר, וכמוהו כזוחלי עפר (מיכה ז' י"ז):