ביאור יש"ר על התורה, דברים כח:סה

לא תרגיע, לא תמצא מנוחה ומרגוע מצרות נפשך, והנה אין ספק שזה עונש גדול כחביריו שבענין, אבל מתוכו למדנו דבר נחמה, והוא שלא יעזבם ה' לנצח, עד שימצאו מנוח בין הגוים אשר יבואו שם ויבחרו לשבת עמהם לעולם ויתיאשו מן הגאולה, אלא תמיד יהיו אצלם כגרים וכעבדים, ואף אם קצתם ימירו דתם ויעבדו לאלילי העמים עץ ואבן, האומה בכללה לא תחדל מהיות עם ה' וצאן מרעיתו, והוא ית' לא ירצה שיצא הצאן הזה מעדרו לעולם, כמאמר הנביא והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכו' לשרת עץ ואבן חי אני נאום ה' וכו' (יחזקאל כ' ל"ב), וכל אותה פרשה:

לב רגז, לב חרד, כמו שאול מתחת רגזה לך (ישעיה י"ד י"ט):

וכליון עינים, מצפה לישועה ולא תבוא:

ודאבון נפש, הוא הצער הקבוע ודבוק בנפש, ואינו כצער שהוא על זמן מה ועובר מעט מעט, אלא שהוא יגדל וירבה תמיד: