ביאור יש"ר על התורה, דברים כח:כב

בשחפת, שבשרו נשחף ונפוח:

ובקדחת, לשון כי אש קדחה באפי, והוא אש של חולים שהיא חמה מאד:

ובדלקת, חמה יותר מקדחת, ואולי הוא חולי קדחת הפוסק וחוזר, ולפי שנראה כאילו האש נדלק ונכבה נדלק ונכבה נקרא דלקת:

ובחרחר, לשון ועצמי חיה מני חורב (איוב ל ל'), חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים:

ובחרב, מגזרת חורב, וענינו חולי שמייבש את הגוף עד שאין בו ליחה לזון את האיברים

ובשדפון, הוא רזון המכלה את הגוף מעט מעט, עד שידמה לתבואה הנשדפת מרוח קדים:

ובירקון, חולי ידוע, שתשפך המרה, ותתערב עם הדם, ויהפכו פני האדם לירקון, וכל צבע ידמה לו כירוק, והנה כל אלה הם תולדות משפט הדבר:

עד אבדך, עד שתכלה מאליך, אבל לקמן שזכר ביאת האויבים שישמידו ויכלו הכל, אמר עד האבידו אותך, לפי שהיא רעה הבאה לאדם מחוצה לו, ואין כן חולי הגוף הנזכרים כאן: