ביאור יש"ר על התורה, דברים כה:ט

וחלצה, שלשה לשונות באו בענין הנעל, של, שלף, חלץ, והענין כי יש מנעל של עור קשה שאינו קשור על הרגל, וכאשר ירצו לעזוב המנעל ינענעו הרגל ויפול המנעל מאליו, ועל זה נופל לשון של, מגזרת שול תשולו, ויש מנעלים אחרים אינם כל כך קשים ורחבים, אבל הם יותר דבקם ברגלים, וצריך להסירם בידים, ועל זה נאמר לשון שליפה, מלשון שולף חרב, שמוציאין החרב מתערה בידים, אבל אם המנעל קשור ברצועות על הרגל וצריך להתיר הקשרים להסירו, נופל בו לשון חליצה, מלשון וחלצו את האבנים, וכן היה נעל היבם ברצועות וקשרים שתתירם האשה בידיה:

נעלו מעל רגלו, בכל מקום שזכר הכתוב שם נעל בא אצלו שם רגל, זולתי במגילת רות ששם אמר תמיד נעל סתם, ולכן תרגם שם יב"ע נרתק יד ימיניה, שהוא בית היד, ונקרא גם הוא נעל לפי שסוגר בעד היד:

וירקה בפניו, לפני היבם על גבי קרקע, והוא דרך בזיון:

אשר לא יבנה, כמו ואבנה גם אנכי ממנה, ושם מבואר: