ביאור יש"ר על התורה, דברים כה:ז

ואם לא יחפץ האיש, למדנו שהרשות באיש ליבם או לחלוץ, לא ביבמה:

מאן יבמי, כל לשון מיאון הוא בעבור איזו סבה שתמנעהו, אע"פי שלבו חפץ בדבר, אבל לשון לא אבה הונח על המואס בדבר, כמו שרמזנו על זה פעמים רבים, וכאן באו שתי הלשונות יחד, כי היבמה תתן שתי טעמים במיאון היבם, או לאיזו סבה נעלמת ממני שבעבורה מאן להקים שם המת, ואילולי סבה זו שתמנעהו היה חפץ בי, ועל זה אמרה מאן יבמי וכו', או שלא מצאתי חן בעיניו והוא מואס בי, ועל זה אמרה לא אבה יבמי: