ביאור יש"ר על התורה, דברים כג:כד

מוצא שפתיך תשמר ועשית, אין ראוי לאדם לבהל על פיו ולהוציא דבר משפתיו טרם יתבונן ויחקור בלבו את תכלית הדבור ההוא הטוב יהיה אם רע, לכן יהיה כל דבר שפתים סוף העצה והמחשבה הנכונה, והנה גנאי למשכיל לשנות עצתו ומחשבתו הנכונה בלי טעם וסבה, לכן תשמור ועשית:

כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה, בא לתת טעמים למה חייב האדם לשלם נדריו, וזה כי מה שנדרת היה לה' אלהיך, ואין ראוי שתאמר דבר לפני האלהים, ותתרשל אח"כ מלעשות כפי דבורך, כי בזה תקל בכבודו ית', ועוד טעם שני כי מה שנדרת היה נדבה, והיית בחיריי בדבר, ואחרי שנדרת ברצונך החפשית בלי הכרח, ראוי לך לשלם נדריך:

אשר דברת בפיך, הוא ביאור אל כאשר נדרת, כלומר שהנדר היה בחתוך שפתים, לא לבד במחשבת הלב: