ביאור יש"ר על התורה, דברים כב:כד

על דבר אשר לא צעקה, היה די לומר על אשר לא צעקה, לכן יראה לפרש על אותו הטעם אשר בעבורו לא צעקה, כי לפי שנתרצתה לו לכן לא צעקה אע"פי שהיתה בעיר, ועכ"פ הדבר מוטל על השופטים לבדוק אם עשתה ברצון או באונס, כי הכתוב דבר בהווה:

אשר ענה, שכב, והנה כל שכיבה ואם איננה באונס נקראת עינוי, כל זמן שאיננה בחפץ וברצון גמור לפי שהנערה המאורשה אף על פי שנתרצית לו, כנראה מכונתה על דבר אשר לא צעקה, עם כל זה מן הסתם לא היה ברצון גמור ובחירה חפשית, שהרי הכתוב אומר ומצאה איש, הרי שמתחלה לא נתכונה לכך, והוא מצאה במקרה, אלא שיצרה תקפה עליה אחרי שנתפשה:

את אשת רעהו, הרי שכנה הכתוב המאורשה בשם אשת רעהו, ואפשר שלזה כיון הכתוב שאמר ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו (ויקרא כ' י'), שירמוז אל א"א ואל הארוסה, כמו שתרגם שם יב"ע: