ביאור יש"ר על התורה, דברים יט:ד

וחי, שישאר חי פטור מן המיתה:

אשר יכה, ימית:

בבלי דעת, בפ' מסעי ביאר אופני המיתה שיהיה הרוצח חייב עליהם, ולכן לא הוצרך לפרש כאן אלא השוגג, ואמר בדרך כלל שנקרא שוגג כל אשר ימית את רעהו בבלי דעת דהיינו שלא בכונה, ואח"כ מביא משל על זה, כגון שיבא ביער לחטוב עצים וכו':

מתמל שלשם, לשעבר: