רקנאטי על התורה, וילך

וילך משה. ויאמר יי' אל משה הן קרבו ימיך ימות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד. כבר ידעת מה שאמרו ז"ל שבת של דיוזגי היתה וגו' וזהו שאמר רב לך כי כבר הגיע עתו של יהושע. ודע כי לעולם נדחה הראשון מפני האחרון שכבר הגיע עתו להיות ראש ועל כן לא יהא אדם רודף אחר הכבוד שקוברת בעליה ועל כן תקנו בקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעבור כי אין מלכות נוגעת בחבירתה כמלא נימא וכשאנו מתפללין על ביאת הגואל ראויין אנו להתפלל על חיי כל ישראל ובכלל חכמיהם ופרנסיהם שיזכו עמנו יחד בביאת הגואל שכשיגיע זמן פרנס אחר לפרנס דורו הראשון נדחה מפניו. וכן אמרו בפרק קמא דתעניות מדחי גברא מקמי גברא. ובספר הזוהר [וילך רפ"ג ב'] אמר רבי אלעזר ארבעין שנין נהיר שמשא להו לישראל ואיתכניש לסוף ארבעין ונהיר סיהרא. . א"ר שמעון הא דכתיב ויש נספה בלא משפט ודאי הכי הוא והא אתערו חברייא. . ואנן נוקים ליה לקרא אבל על מה דאתערו כולא הוה איצטריך לעלמא ולתועלתא דבר נש דאיתכנש עד לא מטון יומוי. . תא חזי והא איתמר דכל רוחין דנפקין מלעילא דכר ונוקבא נפקי ומתפרשאן. . וזמנין דדכורא לא מטא זמנא לאזדווג בהדין נוקביה ואתא אחרא ואתנסיב בהדא. . בגין כך כיון דמטא זמנא דהאי זיווגא כד אתער צדק בעלמא למפקד על חובי עלמא כניש ליה להאי אחרא דהוא נסיב בהדה. . ואתא אחרא ונטיל לה ועל דא קשין זיוגין קמיה קודשא בריך הוא. . ועל דא דסרח עובדוי. . ואף על גב דלא סרח כל כך בחטאיה אתכניש בההוא זמנא עד לא מטין יומוי דלא עביד הכי במשפט. . ואיערע ביה דינא דצדק בחובוי בגין דמטא זמנא דאחרא דנסיב לה דהא דידיה היא. . אמר ליה רבי אלעזר ואמאי יפרש לו קודשא בריך הוא ויתי אחרא ויהב ליה. . אמר ליה דא הוא תועלתא דבר נש וטיבו דעביד עמיה דלא יחמיה לאנתתיה בידא דאחרא. . ותא חזי אי האי לא כשרן עובדוי אף על גב דדיליה היא ההיא איתמא לא איתדחי האי אחרא מקמיה. . תא חזי שאול מלכא נטיל מלכו. . אמאי. . בגין דעד לא מטא זמניה דדוד להאי. . דהא מלכו הוה ודאי לדוד ואתא שאול ונטיל ליה. . כיון דמטא זמניה למירת דיליה כדין אתער צדק מלכותא דלעילא וכנש ליה לשאול בחובוי ואתדחי מקמי דוד ואתא ונטל דיליה. . ואמאי לא יעדי קודשא בריך הוא לשאול ממלכותא ולא ימות. . אלא טיבו עביד עמיה קודשא ברוך הוא דכניש ליה במלכותא ולא יחמיה עבדיה שליט עליה ונטיל דיליה בקדמיתא. . כך האי. . בגיני כך בעי בר נש למבעי רחמין קדם קודשא בריך הוא כד איזדווג דלא אידחיה מקמיה אחרא. . כתיב ויאמר אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד. . אמר ליה קודשא בריך הוא למשה תבעי לאכחשא עלמא. . חמית מן יומך שמשא דפלח לסיהרא. . חמית מן יומך דשליט סיהרא בעוד שמשא קימא. . אלא הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו. . יתכנש שמשא וישלוט סיהרא ולא עוד אלא דאי אנת תיעול לארעא יתכנש סיהרא מקמך ולא ישלוט. . ודאי שולטנותא דסיהרא מטא אל תשלוט בעוד דאנת קיימא בעלמא. . קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו. . ומאי קאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה. . ולא אשכחן דפקיד קודשא בריך הוא ליהושע אלא למשה דכתיב ועזבני והפר את בריתי וגומר. . אי הכי מאי ואצונו. . אלא כמה דאת אמר הנך שוכב עם אבותיך. . אמר ליה קוב"ה למשה משה אע"ג דאת תשכוב עם אבהתך הנך את קיימא לאנהרא תדיר לסיהרא. . כמה דשמשא אע"ג דאיתכנש לא אתכניש אלא לאנהרא לסיהרא וכדין אנהיר לסיהרא כד אתכניש. . ועל דא הנך שכיחא לאנהרא. . ודא הוא ואצונו וכדין אתקשר יהושע לאנהרא. . ועל דא כתיב הנך שוכב עם אבותיך עד כאן. :

אחרי אלהי נכר הארץ אלהים שהוא נכר בארץ כי השם הנכבד נקרא אלהי ארץ ישראל שנאמר לא ידעו את משפט אלהי הארץ (מלכים ב' יז כו). וכן וידברו על אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ (ד"ה ב' לב יט) וכתיב לא ישבו בארץ יי' (הושע ט ג') וכבר רמזתי זה כי כל מלאך ושר הוא נכרי בה רק השם הנכבד שנאמר כי שמך נקרא על עירך ועל עמך (דניאל ט יט) וזהו מה שאמר ירמיהו הנביא ע"ה יען אשר עזבוני וינכרו את המקום הזה וגו' (יט' יד'). וטעם והסתרתי פני מהם והיה לאכול רמז לפנים המאירים והסתרת פניו יהיה לאכול כדרך ומפניך אסתר והיה כל מוצאי יהרגני:

כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגומר. וחרה אפי ביום ההוא וגו'. אף כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה בסוטה ביצירת האדם ואילו צדיק ורשע לא קאמר לא גזר על דור ידוע אף כי על עיקר השאלה נראה לי להשיב כי ידיעת השי"ת באדם אף כי היא קודמת בזמן איננה סבה למעשה האדם רק רצון האדם במעשיו אף כי היא מאוחרת בזמן ההוא סבה לידיעת הקדוש ברוך הוא יתברך הקודמת כי לפי רצון האדם כך קודמת בו ידיעתו של הקדוש ברוך הוא ואם כן רצונו הוא המחיינו לא קדימת ידיעתו של הקדוש ב"ה. ובלשון זה כתב הרב רבי אליעזר הגדול מווירמשא ז"ל בביאורו מספר יצירה בפסוק יי' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) ערך החשבון כולו לפניו כדי לראות ולדעת כל הדורות העתידים להבראות מראש ועד סוף ככתוב מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד) קודם בריאת העולם. וכדי להבין מעשה כל אדם וצדקתו ורשעו ולגזור על כל אחד ואחד כפי מעשיו העתיד לעשות בין טוב ובין רע. ערך ומינה ממשלו וכוכבו שיזרח בעת זריחתו ובשעת מולדו בין לטוב בין לרע. כל זה עשה הש"י בחכמה טרם ברא העולם שנאמר יי' בחכמה יסד ארץ ואף על פי שערך ומינה כוכבו ומזלו של אדם טרם בריאת העולם לפי מעשיו העתיד לעשות לא ניתן רשות לכוכבים ולמזלות להרע או להטיב על שראה כי האדם לא יהיה נכון בלא יצר שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגו'. על כן תיקן השם התשובה ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה (יואל ב יג) שנאמר בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל תשב אנוש עד דכא וגו' (תהלים צ ב') שאם ישוב ה' מתנחם עליו ומהפך מזלו לטובה. ועל כן אמרו ואילו צדיק ורשע לא קאמר שלא תראה כגזרה. ואולי תשאל מכל מקום בשעה שהוא חוטא הוא מוכרח כי כבר קדמה ידיעתו של הקדוש ברוך הוא שעתיד לחטוא אף אנו נשיב כי הרשות נתונה ולזה הרשע שקדמה ידיעתו של הקדוש ברוך הוא להיותו רשע ידע הוא יתברך כי לעולם יבחר ברע ולא בטוב ורצונו הוא המחייבו. ואם תאמר למה בראו הואיל והקדוש ברוך הוא יודע שסופו רע ואולי על דרך סוד העבור יתיישב זה הספק והמשכיל יוסיף לקח:

ויש עוד מן המקובלים אחרים שאמרו כי כמו שעונתן של תלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת ואז נבראים הגופים של מטה כך בעונה של מעלה שהיא מערב שבת לערב שבת נבראים הנשמות וכשהאדם מקדש עצמו למטה גורם שהנשמות הנבראות אז יבאו מצינורות החסד ואם חס ושלום לא יקדש עצמו מפני התגברות התאוה יבאו הנשמות מצינורות רוח הטומאה בסבתו והן הן עזי פנים שבדור. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ובפרקי דרבי אליעזר הגדול [פ"ט] אנשים מישראל שסרו מאחרי יוצרם ובטחו בחקות הגוים הם רעים ונאבדים ואין מהן הנאה לעולם כמו שמימי הנהרות מאכל למימי הים כך הם מאכל לאש של גיהנם. וכל הנחלים שהולכים לים זרע הם לכל אשר בים וכו'. ובתנא דבי אליהו אמר בכל יום ויום שר של גיהנם אומר לפני הקדוש ברוך הוא תן לי מאכל שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וכו' (ישעיה ה יד) וכבר רמזתי זה בפסוק תן לי הנפש וגו':

ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך. לפי הפשט יש לפרש כי זה הפסוק הוא דברי הש"י ליהושע וזהו אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך. והוא מה שכתוב למעלה קרא את יהושע והתיצבו באוהל מועד ואצונו. אמנם הנראה מדעת רבותינו ז"ל בספר הזוהר שכתבנו למעלה אין זה הפסוק רק דברי משה רבינו ע"ה שאמר ולא אשכחנא דפקיד קב"ה ליהושע אלא למשה ומהו ואצונו וכו'. ואם זה הפסוק הם דברי משה לא יקשה לך אמרו אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך כי כבר ביארתי לך כי משה במשנה תורה ידבר מפי השכינה ועל כן ידבר בלשונה ועל השכינה אומר הפסוק אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך לא על משה. ובספר הזוהר [וילך רפ"ד א'] כי אתה תבוא ולבתר תביא. . מאי בין האי להאי. . אלא חד תבא לבשרא ליה דייעול לארעא ויתקיים בה. . וחד תביא לבשרא ליה שולטנותא על ישראל. . אתבשר על קיומא דגרמיה ואתבשר על שולטנותא דישראל. :

וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה וגו'. לפי דעת רז"ל בספר הזוהר השירה הזאת הוא רמז לשכינה ונקראת שירה כענין השמיעני את קולך כי קולך ערב (שה"ש ב יד). גם נקראת זאת והיא המעידה לישראל שנאמר וענתה השירה הזאת לפניו כענין העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ וכתיב האבן הזאת תהיה בנו לעדה. ונתעוררו רבותינו ז"ל בספר הזוהר [שם רפ"ד ב'] על משה רבינו ע"ה שאמר שירה ושאר הנביאים אמרו שיר. שיר השירים. שירו ליי' שיר חדש. מזמור שיר ליום השבת. אמר שם א"ר אבא כתיב את דברי השירה הזאת. . שירתא דקודשא בריך הוא כמה דאת אמר שיר השירים אשר לשלמה מזמור שיר ליום השבת. . ותנינן ליום השבת ממש שיר דקודשא בריך הוא אמר. . והכא את דברי השירה הזאת. . הכא אית לאסתכלא התם שיר והכא שירה דא דכר ודא נוקבא. . ומנא לן דהא נוקבא היא דכתיב וענתה השירה הזאת לפניו. . משה הוה ליה למימר שיר ואינון שירה. . אלא דא היא רזא דמלה. . משה לגרמיה לא קאמר אלא לישראל. . אמר ליה רבי שמעון לאו הכי אלא משה ודאי מהכא אשתמודע דאיהו בדרגא עילאה יתיר מכולא. . משה סליק מתתא לעילא ואינון נחתין מלעילא לתתא. . הוא סליק מתתא לעילא כמה דתנינן מעלין בקדש ואינון נחתין מעילא לתתא. . משה סליק מתתא לעילא בגין דאמר שירה תושבחתא דמטרוניתא משבחת למלכא ומשה במלכא אתאחד. . ואינון נחתו מלעילא לתתא בגין דאמרו שיר דהוה שבחא דמשבח מלכא למטרוניתא ואינון במטרוניתא אתאחדו. . ועל דא בהאי אשתמודע שבחא דמשה יתיר מכולהו. . והיינו דכתיב אז ישיר משה את השירה הזאת. . שירתא דמטרוניתא למאן ליי'. . ובגיני כך הכא ויכתוב משה את דברי השירה הזאת. . וענתה השירה הזאת לפניו. . וענו הדברים האלה מבעי ליה. . אלא רזא דמלה כמה דאוקימנא דכתיב וארץ מתקוממה לו. . ומשה בכולא אסתכל ועל דא אמר שירה בגין לאתאחדא מילי באתר דא למיהוי עלייהו דינא. . דכתיב וענתה השירה הזאת. . ולמה דכתיב אני ידעתי את יצרו וגומר. . וכד תעבדון דא וענתה השירה לפניו לעד. . תא חזי כתיב יגלו שמים עונו ולא יתיר אבל וארץ מתקוממה לו. . בהאי דינא איתעביד למאן דאיתעביד. . כתיב וידבר דוד ליי' את דברי השירה הזאת. . תושבחתא דא. דוד אמר שירה מתתא לעילא וזכה להאי. . ולא אמר האי אלא בסוף יומוי דהוי בשלימו יתיר מאי בשלימו יתיר דתנינן אל תאמן בעצמך עד יום מותך. . והכא זכה דוד למימר שירתא מתתא לעילא בסוף יומוי דהוה בנייחא מכל סיטרוי דכתיב ביום הציל יי' אותו מכף כל אויביו וגו'. :

לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו' והיה שם בך לעד. אחר שהעיד עליהם עדות השכינה באמרו וענתה השירה הזאת וידעת פירוש זאת העיד עליו עדות השם הגדול יתעלה והוא כענין עדות השמים ואת הארץ הנזכרים למעלה ועל כן אמר ושמתם אותו מצד ארון ברית יי' כמער איש ולויות ויהיו העדים מכוונים כדרך אתה וארון עוזך. וכבר ידעת למה נקרא ארון הברית. ובספר הזוהר [שם] תאנא אמר רבי יוסי כתיב והיה שם בך לעד. . לעד ודאי דסהיד סהדותא. . תלתא אינון דקיימין בסהדותא לאסהדא ואילין אינון באר דיצחק גורל ואבנא דשוי יהושע. . ודא שירתא סהדותא יתירא מכולא. . אמר רבי יצחק אי הכי ד' אינון. . אמר ליה ודאי אבל גורל לא כתיב ביה סהדותא. . באר דיצחק מנא לן דכתיב בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. . גורל דכתיב על פי הגורל יקום נחלתו דהיא אומרה דא ליהודה ודא לבנימין וכן כולהו. . אבנא דיהושע דכתיב האבן הזאת תהיה בנו לעדה. . והכא והיה שם בך לעד וכתיב וענתה השירה הזאת לפניו לעד והאי אסהדת בהו בישראל. . ומזה המאמר תבין מה שאמרו רבותינו ז"ל על פי הגורל שהגורל עצמו אומר וכו' כי כל אלו הג' דברים שהזכיר כולם רמז לשכינה ועל פיה נחלקה ארץ ישראל ולעתיד תחלק זיוה לכל אדם כפי מעשיו שנאמר לרב תרבו נחלתו וגו' וכבר רמזתי זה:

וטעם את דברי השירה הזאת עד תומם. ידוע לפי הפשט ורמז באמרו עד תומם וגם באמרו דברי למה שכבר הודעתיך בסוד התפלה כי צריך להביא הדברים בפועל ובדבור וכפי שלימותם למטה כך נעשה למעלה כאילו לא היו נשלמים למעלה עד תומם למטה וזהו עד תומם. ובספר הזוהר [שם] תאנא א"ר אלעזר מאי דכתיב וידבר משה וגומר. . הכא אית לאסתכלא וידבר משה את השירה הזאת מבעי ליה. . מהו את דברי וכתיב עד תומם מאי עד תומם. . אלא הכי תאנא ברזא דמילי. . כל אינון מילי דאמר משה כולהו מתגלפי בשמא דקודשא בריך הוא. . וכל אינון מילי הוו אתיין וסלקין ונחתין ומתגלפי תמן. . כל מלה ומלה הוה אתייא תמן לאתגלפא על ידוי וקיימא קמיה והיינו דכתיב עד תומם. :