רקנאטי על התורה, ואתחנן

ואתחנן אל יי' בעת ההוא לאמר. אדני אלהים אתה החלות וגו'. אמר ואתחנן ולא אמר ואתפלל כי ידבר בתחנה לשם הנכבד והיה סבור לכפר פניו בהיותו מגדלו ומשבחו ונותן בו כח הפך חטאו אשר בעבורו התאנף בו ומה שלא נכנסו לארץ מדה כנגד מדה הם חסרו כח הארץ לפיכך נחסרה כחם שלא יכנסו לארץ ועל כן הזכיר אחריו השם באדנ"י ואחרי כן השם ביו"ד ה"א ורוצה לומר אדון אשר בך הרחמים. וכן אמר בילמדנו אמר לו רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי. וכן אמר אברהם אדני אלהים מה תתן לי. בספר הזוהר [ואתחנן ר"ס ב'] מאן דקאי בצלותא בעי לסדר שבחא דמריה בקדמיתא ולבתר יתבע בעותיה. . דהא משה רבינו ע"ה אמר בקדמיתא אתה החלות ולבתר אעברה נא ואראה. . רבי יהודה אמר מאי טעמא כתיב אדני בקדמיתא ולבתר יו"ד ה"א וקרינן אלהים. . אלא סדורא הכי הוא מתתא לעילא לאתכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולזוגא כלא כחדא כדקא יאות. . ועל דרך זו תבין בכל מקום שכתוב השם בא"ד ואחריו השם ביו"ד ה"א ולפעמים תמצא להפך יי' אדני חילי (חבקוק ג יט) וליי' אדני למות תוצאות (תהלים סח כא) כי אליך יי' אדני עיני (תהלים קמא ח') ואז הוא מלעלה למטה. ספר הזוהר [אדרא רבא קל"ח ב'] בכל היכא דאשכחן יי' יי' ביו"ד ה"א תרי זימני או בא"ד וי"ה חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. . ואע"ג דכולהו חד וחד שמא איקרי. . ותנינן אימתי איתקרי שם מלא. . בזמנא דכתיב יי' אלהים דהאי הוא שם מלא עתיק דכלא וזעיר אפין. . והבן מכאן כי כל מקום שתמצא כתוב יי' אלהים ר"ל שמדת רחמים מתלבשת עם מדת הדין וכל אחת פועלת פעולתה בשלימות כמו שתמצא באדם הראשון בדינו וגירושיו. וכתיב החלות כי היא התחלה אלינו ועוד במדה ההיא היתה תחלת נבואתו כשהראה לו כבודו שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא וגו' עם הגדולה והגבורה זהו את גדלך ואת ידך החזקה והראתי לדעת אשר מי אל בשמים ובארץ שממנו יהיו כמעשיך הגדולים וכגבורתיך החזקות. וכבר רמזתי פירוש מלת מי. והסוד הרמוז במלת ויתעבר יי' בי כבר פירשתי בסוד העבור וטעם ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו' פירשתי בסוד בלעם כי דבקות ישראל במדת הרחמים הנרמזת בשם המיוחד:

ובספר הזוהר [אדרא רבא קל"ח ב'] פתח רבי שמעון ואמר כתיב ואתם הדבקים. . מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביי'. . משום דאדבקותא דלהון הוי בשמא דא בעלמא דין ובעלמא דאתי לא מתפרשין מיניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקייא. . הה"ד ואתם הדבקים ביי' ולא אל יי' אלא ביי' ממש. . הבן כי קרא השם הזה צרור החיים כי שם נצרר הכל. ובפרק ארבע מיתות אמרו רבותינו ז"ל ואתם הדבקים וגו' כשתי תמרות הדבוקים זה בזה והתעורר מפני מה הזכיר תמרים כי אינם מתקיימים בלתי זכר ונקבה כביכול כן העליונים צריכים לתחתונים:

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וגו'. ספר הזוהר [זוהר ח"א ל"א ב'] אמר רבי יוסי מאי דכתיב אשר לו אלהים קרובים אליו קרוב מבעי ליה. . אלא אלהים עילאה אלהים דפחד יצחק. . אלהים בתראה. . ובגיני כך קרובים וגבורות סגיאין אינון דנפקין מחד וכולהו חד. . והבן כי רמז לג' מדות הנקראים בשם זה והם הבינה והפחד ומדת הדין של מטה. ופירוש בכל קראינו אליו בכל מדה שנתחנן לפניו כי הוא הכל ונמצא בכל. והבן אמרו וגבורות סגיאין אינון וכו' כי כבר רמזנוהו בסוד המנורה:

ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים וגו'. ספר הבהיר ומאי לב זה היינו דכתיב ביה עד לב השמים ובו כלולים ל"ב נתיבות. וכבר ידעת פירוש לב ופירוש השמים. והנה לב השמים הוא כבוד יי' בסוד ויאמר יי' אל לבו:

וידבר יי' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. אמר כי השם הגדול נדבר לישראל מתוך האש היא מדת הדין של מטה ובה לבדה השיגו ישראל זהו קול דברים אתם שומעים והרמז לקול האחרון שהוזכר בשבעה קולות. ותמונה אינכם רואים משיגים כמו ולבי ראה (קהלת א טז) והרמז כי לא השיגו לתמונה בגימטריא פרצוף אדם והרמז למדת רחמים הנקראת כך ומכאן תבין סוד אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים יז טו) כי השגת הנשמות בפרידתם מן הגוף היא בגן עדן הנקרא צדק. אמנם בעולם הבא שהוא אחר תחיית המתים היא באור הגנוז הנקרא תמונה זהו אשבעה בהקיץ תמונתך:

ספר הבהיר כתוב אחד אומר וכל העם רואים את הקולות וכתוב אחר אומר קול דברים אתם שומעים הא כיצד בתחילה רואים את הקולות ומאי ראו שבעה קולות שאמר דוד ולבסוף שמעו הדבור יוצא מבין כולם ובעבור כי ראייה זו היא השגה על כן אמרו רז"ל כי פרחה נשמתן בסוד ונשמה לא (נשארה) [נותרה] בי (דניאל י יז) או בסוד הנבואה:

ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו'. כתב הרב הגדול ז"ל יזהירם שלא יטעו אחר הקול אשר שמעו ויעשו השחתה לקצץ בנטיעות. ואמר תחלה תבנית זכר או נקבה באדם שמהם יהיה הקול ואח"כ הזכיר כל אשר בארץ בבהמה ובעוף וברמש האדמה ובדגי הים ואחרי כן חזר אל צבא השמים. וכבר פירשנו אשר חלק יי' אלהיך אותם כי לכולם כוכב ומזל ידוע וגבוהים עליהם מלאכי עליון כגון האמור בדניאל שר יון ושר פרס ובעבור כן יעשו להם אלהים מהם ויעבדום ואתכם לקח יי' כי אתם חלק ה' לא תקימו עליכם שר או עוזר זולתו כי הוציא אתכם מכור הברזל שהייתם בתוך מצרים בכור אש והוציא אתכם משם כנגד שריהם שעשה בהם שפטים ולולי שהפילם לא היו יוצאים כי היו במעלתם שלא יצאו והנה עשה השם יתעלה כל זה כדי שתהיו לו נחלה ותהיו לשמו הגדול סגולה מכל העמים עכ"ל. ומכאן תבין פירוש וחגור נתנה לכנעני (משלי לא כד) הנאמר על אשת חיל כי היא הנותנת טרף לביתה וחק לנערותיה (שם) והיא אשר נתנה ארץ ישראל שהיא כחגור באמצע היישוב לכנעני טרם היותה לישראל. והבן היטב אמרו תבנית זכר או נקבה על דרך אמת ואמונה מפסוק ויעשהו כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית (ישעיה מד יג) והמשכיל יבין:

ספר הבהיר כתיב ותמונה אינכם רואים זולתי קול. ההוא כדאמר להו משה לישראל כי לא ראיתם כל תמונה ראו תמונה ולא כל תמונה. משל למה הדבר דומה למלך שהיה עומד על עבדיו מעוטף בכסות לבנה לא די לאימת המלכות שיסתכלו במלבושין ועוד רחוק היה המלך ושמעו קולו יכולין לראות גרונו אמרת לא הא למדת שראו תמונה ולא כל תמונה והיינו דכתיב ותמונה אינכם רואים זולתי קול וכתיב קול דברים אתם שומעים:

ויי' התאנף בי על דבריכם. לא ידעתי מה ענין פסוק זה בפרשה זו. וכתב הרב הגדול ז"ל ועל דרך האמת יאמר השמרו מאד לנפשותיכם פן תשחיתון כי השם התאנף בי מדאגה מדבר זה פן תשכחו אתם את ברית יי' אלהיכם באש האוכלת בראש ההר ותעשו לכם תמונת כל וזהו טעם אשר צוך יי' אלהיך וכבר נרמז זה בזאת חוקת התורה ורש"י ז"ל כתב אשר צוך יי' אלהיך שלא תעשה והוא פשוטו של מקרא והמשכיל יבין הפסוקים על אמתמם עכ"ל ז"ל:

כי יי' אלהיך אש אוכלה וגו'. רמז לאש ממים הנזכר בספר יצירה הוא מדת הדין המקנאה בעובדי עבודה זרה וכבר פירשתי בו פירוש אחר בפסוק תדשא הארץ והמשכיל יבינהו משם. והנך רואה כי במשנה תורה יאמר משה תמיד יי' אלהיך מה שלא כתב כן בתורה והטעם כתב הרב הגדול ז"ל והנראה בעיני על דרך האמת בזה גם בכל משנה תורה כי משה ידבר כמפי הגבורה כמו שיאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם ואין משה הנותן מטר על פני הארץ ולא הנותן עשב בשדה אבל הדבור בתורה בזכור ובמשנה תורה בשמור. ולכן יאמר משה במשנה תורה יי' אלהיך ובתורה יזכיר שם המיוחד בלבד זולתי בעשרת הדברות כמו שאמר וידבר אלהים והבן זה עכ"ל הרב ז"ל:

ספר הזוהר [ואתחנן רס"ה א'] א"ר שמעון תנינן קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן. . מאי מפי עצמו וכי ס"ד דאפילו אות זעירא באורייתא דמשה אמר ליה מגרמיה. . אלא שפיר הוא והא אתערנא מעצמו לא תנינן אלא מפי עצמו. . ומאי איהו. . ההוא קול דאיהו אחיד ביה. . ועל דא הללו מפי הגבורה כו'. . מפי ההוא אתר דאתקשר על שאר נביאי מהימני. . דטעם והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל פירשתי סוד ההשחתה ותמונת הכל. וטעם העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כבר פירשנו כי מן העליונים דיבר וכן מעיד אני עליך שמים וארץ:

בצר לך ומצאוך את כל הדברים האלה באחרית הימים. ספר הזוהר [ח"ג קכ"ב א'] פתח רבי יהודה ואמר בצר לך ומצאוך מכאן תשובה מעלייא מכולא מקמיה עד לא ישרי דינא בעלמא. . דבתר דשרי דינא תקיף חיליה מאן יעבר ליה מעלמא ויסלק ליה. . דהא כיון דשרי דינא לא יסתלק עד דישתלים. . בתר דישתלים ועביד תשובה אתקין עלמין כלהו. . מאי משמע דכתיב ושבת עד יי' אלהיך. . באחרית הימים מאי איכא הכא. . אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחא בעקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. . ובגיני כך קודשא בריך הוא אף על גב דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה לאוטבא לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. . ולית לקמיה דקאים קמיה תשובה. . ושמא לזה רמז אחר זה ולא ישכח את ברית אבותיך והבן. וטעם כי יי' הוא האלהים הכוונה שלא לקצץ בנטיעות כי אף על פי שהמדות נזכרים בלשונות רבים כל מה שיש בזה יש בזה והכל אחד כמו שאמרו בספר הזוהר [אדרא רבא קמ"א א'] כללא דכלא עתיקא דעתיקין וזעיר אנפין כלא חד. . כלא הוא כלא הוי כלא יהא. . לא שנא לא ישתני לא משתני. . ואי תימא מה בין האי להאי כולא הוא במתקלא חדא. . אבל מתפרשן אורחוי. . ומיכן אישתכח דינא. . ומסיטרא דילן הוו שניין דא מן דא. . ורזין אילין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא וכתיב סוד יי' ליריאיו. :

מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו'. פשט הכתוב קשה קצת תחלה אמר מן השמים השמיעך את קולו ולבסוף ודבריו שמעת מתוך האש. והענין אף כי הקול בא מן השמים ישראל לא השיגו אותו רק מן האש וכבר פירשתי כי מן העליונים דבר וידעת פירוש קול ואש שנאמר ודבריו שמעת מתוך האש כמו שאמרו רבותינו ז"ל מפי הגבורה שמענום:

ספר הבהיר כתוב אחד ויט שמים וירד וגו' (תהלים חי י') וכתוב אחד אומר וירד י"י על הר סיני וכתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם הא כיצד אשו הגדולה היתה בארץ שהוא קול אחד ושאר קולות היו בשמים דכתיב מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו'. וטעם ויוציאך בפניו בכחו הגדול יתכן שירמוז בפניו לפנים שאינן מאירות וכחו הגדול לתפארת ישראל כי בשניהם היתה גאולת מצרים. וטעם פנים בפנים דבר יי' עמכם. הרמז לפנים מאירות ושאינן מאירות והנה הוא כטעם אשר עין בעין וכבר פירשתיו. וטעם יי' הוא האלהים הוא הייחוד הגמור ופירוש עשרת הדברות פירשתי בסדר וישמע יתרו ומשם תשכיל. גם סוד זכור ושמור כי היה הקול בזכור ושמור כי התורה ברית עולם וערוכה בכל ושמורה והוא השומע זכור והם שמור. וצריך אני להעירך כי בכאן הוסיף אשר ציוך יי' אלהיך מה שאין כתוב כן בראשונות גם במצות כבוד כתיב כאשר צוך יי' אלהיך וסוד הענין הוא כי הם דברי השכינה הרמוזה בשמור המדברת על השם הגדול יתעלה גם הוסיף במצות כבוד למען ייטב לך כלומר שיתן לך מדת טובו וזה לא נכתב בראשונות והטעם ידוע כי שם כתיב זכור וטעם קול גדול ולא יסף כבר פירשתי כי ישראל לא השיגו רק בקול האחרון. אמנם משה רבינו ע"ה השיג בהקולות אחרונות ועל השגת ישראל כתיב ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך הנזכר במעשה בראשית וזהו סוד וההר בוער באש. וטעם הן הראנו יי' אלהינו את כבודו ואת גדלו פירשתי מלת כבוד וסוד גדלו לתפארת ישראל:

היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. אין לפרש שקודם מתן תורה יסתפקו ישראל בנבואה שהרי בים סוף כתיב ויאמינו ביי' ובמשה עבדו ותרגם אונקלוס ובנבואת משה עבדיה אמנם בעבור כי במתן תורה היה האש והקול גם כפשוטו ממש היו סבורין ישראל כי קודם שישיג אדם בהשגה ההיא ימות כענין שנאמר במראות המלאכים ולא עצרתי כח (דניאל י ח') וכתיב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי וזהו שנאמר כי מי כי בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי וטעם ואת תדבר אלינו תבין מפסוק ואם ככה את עושה לי ויהיה הדבור לנקבה הנסתרת כי בה השיגו ישראל שנאמר קול גדול ולא יסף:

מי יתן והיה לבבם זה להם. אמרו ז"ל מכאן שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלין בתורה וכן הוא אומר לו עמי שומע לי (תהלים פא יד) לוא הקשבת למצותי (ישעיהו מ״ח:י״ח חי'). וכתב הרב הגדול ז"ל בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמר הכתוב כן והוא כלשון בני אדם. ועל דרך האמת הוא כמו ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה וסור מרע בינה (עיוב כח כח) וכן אמר בשכרן של מצות ראה שחותכין בשרו של רבי עקיבא במקולין של ברזל אמר לו רבונו של עולם זו מצוה וזו שכרה אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני. ותבין כן ממה שאמר ואתה פה עמוד עמדי עד כאן לשון הרב ז"ל. ואני שמעתי ולא אבין. וטעם ועשו בארץ רוצה לומר בארץ החיים על דרך שאמרו רבותינו ז"ל כאילו עשאני כד"א עת לעשות ליי' (תהליפ קיט קכו') וכבר פירשתי:

שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. הפסוק הזה שורש האמונה ועל כן הזכירו אחר עשרת הדברות והעיקר בו לפי הכוונה. ופירוש מלת שמע ישראל שפירושו מלשון וישמע שאול (שמואל א' טו ד) מלשון אסיפה וחבור והכוונה בו שלא לקצץ בנטיעות בין אחת לאחת עד האחד מאין סוף יתעלה. והזכיר שלשה שמות והרמז בהם לשלשה אבות העליונים. אמנם נחלקו חכמי הקבלה אם הסדר הוא מלמעלה למטה או מלמטה למעלה ויש מפרשין כי כל ייחוד הוא מלמטה למעלה שמייחד כח רבים בכח יחיד. ובשם הראשון רמז בו לתפארת ישראל עד השכינה ולא עד בכלל. ואלהינו רמז לזרועות עולם והשם האחרון רמז בו לשלשה הראשונות והנה נרמז כל הבנין רק בת מלך שהריחה ציקי קדרה כמו שנבאר. וממה שראיתי לחכמי הקבלה לא חלקו בין הייחוד של מעלה למטה או להפך. אמנם רבותינו ז"ל נתעוררו בזה אמרו בספר הזוהר (לא מצאתי מקור) ויאמר אל אהרן קח לך עגל וגו' אמר רבי אלעזר בקדמיתא אצטריך אהרן לאתדכאה עד לא שרון עליה אנון שבעת יומין עילאין דהא קדושא דלעילא לא שרייא עד דאיתדכי בר נש בקדמיתא וכיון דאיתדכי בר נש בקדמיתא כדין שרא עליה קדושא עילאה ולבתר אתא לאתדכאה בעלמא אבל רזא דמלה אהרן דאיהו ימינא בעא לאמשכא קדושה מעילא לתתא ולאתעטרא בימינא בקדמיתא ולא באתר אחרא ואי שירותא דיליה הוה בקדמתא באתר אחרא בההוא אתר הוה מתדבק לעלמין ולא יתעדי מיניה לעלמין. אבל השתא דשירותא הוה בימינא עילאה לא יתעדי מיניה לעלמין. שאר בני נשא מתתא לעילא לאוספא בקדושתא כגון בציצית בקדמיתא דאיהו עול מאי עול כמה דאת אמר אשר לא עלה עליה עול דא מלכות שמים רזא דמהימנותא וכיון דאתעטף בר נש בהאי לבתר יתקדש בקדושא עילאה וכד מעבר לון שרי מלעילא לתתא וכהנא לאו הכי אלא שרי מלעילא לתתא לאמשכא ברכאן תדיר מלעילא לתתא ובגין כך קח לך עגל בן בקר לחטאת:

ובמדרש רות (זוהר חדש פ"ז ט"ד) כל ברכאן איצטריך בקדמיתא לגבי עלמא עילאה דאיהו מקורא דכולא. . ולבתר לגבי עלמא תתאה. . כגוונא דא קדושא דהא קדושה וברכה בקדמיתא לגבי עלמא עילאה ולבתר לגבי עלמא תתאה. . יתגדל ויתקדש שמיה רבא. . ההוא שם רבא עילאה על כלא מקורא דחיי דמניה נפקין כל ברכאן וכל קדושין. . ודא עלמא דאתי. . ולבתר משיכו מניה. . בעלמא דברא כרעותיה. . עלמא תתאה. . בגוונא דא בברכאן חוץ מתפלה בברכה שאדם שוחה בה דקא מתחיל מתתא לעילא. . הנה חלק במאמר ראשון בייחוד בין ישראל לכהן כי הכהן מייחד מלמעלה למטה להריק ברכה על ישראל. אמנם שאר בני אדם מעלין בקדש ולא מורידין. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל בברכות שהכהן שוחה בתחלת כל ברכה ובסוף כל ברכה כי כוונתו להשפיע למטה. ובמאמר השני חלק בין ייחוד ובין קדושה וברכה וכן הסברא נותנת כי כל ייחוד צריך לייחד כח רבים בכח יחיד. אמנם הברכה והקדושה צריך להריק ברכה בכל הבנין וכן נרמז בשיר השירים כי בסדר כנסת ישראל שבחו של הקדוש ברוך הוא התחילה מלמטה למעלה ואמר ראשו כתם פז קווצתיו תלתלים וגו' (שה"ש ה יא). אמנם הקדוש ברוך הוא סדר שבחה של כנסת ישראל מלמטה למעלה להעלותה ולייחדה בבנין ייחוד שלם והתחיל מה יפו פעמיך וגו' (שה"ש ז ב'):

ואגב גררא תבין מה שהזכיר כאן בענין הציצית והתפילין כי צריך האדם להתעטף בציצית ולקבל עולה עליו ובה יכנס לפני המלך כמה דאת אמר בזאת יבא אהרן וגו' ועל כן נקראו התפילין קדושה כאמרם תשמישי קדושה והציצית מצוה כאמרם תשמישי מצוה והקדושה על המצוה חלה. מוסף על זה בעבור כי בפעולות אלו יתייחד המלך בכחותיו ועל כן צריך מלמטה למעלה וגם בתפילין עצמם בתחלה יניח תפלה של יד שהיא קדושה קלה ואחר כן תפלה של ראש שהיא קדושה חמורה. אמנם כשנפטר מלפני המלך וחולץ תפיליו יוצא מלמעלה למטה ועל כן חולץ של ראש ואחר כך של יד. ועוד שאינו רשאי לחלוץ של יד קודם של ראש שאלמלא אין תפלה של יד מתוקנת הרומזת לשכינה לא יופיע הכתר על ידי הבינה להמשיך ולהשפיע אצילות בתפארת ישראל. ועוד אמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר בביאור כי צריך האדם להתעטף בטליתו קודם הנחת התפילין אמרו בסוד התפלה והייחוד (זוהר במדבר ק"כ ב') בקדמיתא יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה ולבתר יקשר קשורא דייחודא דאינהו תפילין. . תפלה של יד דאיהו תפלה מיושב לבתר תפלה של ראש דאיהו תפלה מעומד. . ואולי תשאלני מפני מה אין חיוב ציצית בלילה ושמא יעלה על דעתך לפי זה שיהיה זמנו בלילה יותר מן היום אחרי היותו רומז למדת לילה תשובתך היא כי היא כטעם פטור תפלת ערבית וכבר פירשתי. ונשאר לי ספק במאמר שהבאתי ממדרש רות שאמר כי בברכה ששוחה בה מייחד ממטה למעלה כי הנעת הראש למטה מורה להפך וכן מצאתי לקצת מחכמי הקבלה. ואולי הוא כטעם ויסתר משה פניו וגו' וטעם אכף לאלהי מרום (מכה ו ו'):

ובספר שבעה היכלות [זוהר בראשית מ"ה א'] אמר נפילה באנפין לאמשכא רעותא דרוחא עילאה נשמתא דכל נשמתין דאיהו תליא לעילא לעילא. . עד אין סוף דמניה נפקין נהירו וברכאן לאשלמא כולא מלעילא כדקא יאות ולמהוי כולא בשלימו מתתא ומלעילא. . וכל אנפין נהירין בכל סטרין כדקא יאות כדין כל גזירי דינין מתבטלין וכל רעותא אתעביד לעילא ותתא. . ועל דא כתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר אשרי העם שככה לו. . ושני הייחודים האלו נרמזו בפסוק עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקודש (ישעיה נב א) וכבר פירשתי פירוש ציון וירושלם וכתב הרב הגדול ז"ל ואתה צריך להתבונן בזה כי שינה הכתוב בכאן לומר אלהינו ולא אמר אלהיך כמו שאמר במקום אחר י"י אלהיך כי י"י אלהיכם וגם בכאן אמר ואהבת את י"י אלהיך. אבל הזכיר בייחוד י"י אלהינו כי עשה עם משה הגדולות והנוראות לעשות לו שם תפארת עכ"ל ז"ל. נראה מכוונת הרב ז"ל כי בשם הראשון רמז לבינה ובשם אלהינו לזרועות עולם ובשם הג' לתפארת ישראל. ובמלת אחד מייחד עם הצדיק. אמנם הנראה מדעת רבותינו ז"ל בספר הזוהר כי בשם הראשון רמז לחכמה הנרמזת באות יו"ד של שם. אלהינו רמז לבינה הנרמזת בה"א ראשונה של שם. ובשם הג' רמז לתפארת ישראל הנרמז באות ו' של שם. אחד רמז לה' אחרונה שבה מתייחד הכל וצריך להאריך באחד עד שיעלה מלמטה למעלה ויקשור כנסת ישראל ביסוד עולם ומשם יעלה לשם הגדול יתעלה ומשם לתשובה ומשם לאין סוף בדרך אשר בא בה ישוב:

ספר הזוהר [ואתחנן רס"ג א'] שמע ישראל אמר רבי ייבא ישראל סבא. . רבי יצחק אמר ע' רברבא לאכללא שבעים שמהן דסהדותא דכולא. . שמע ישראל כד"א שמעו שמים והאזיני ארץ אוף הכא שמע ישראל וכולא חד מלה. . י"י רישא דכולא בנהירו דעתיקא קדישא ואקרי אב. . אלהינו עמיקתא דנחלין ומבועין דנפקין ונגדין לכלא. . י"י גופא דאילנא שלימו דשרשין. . אחד כנסת ישראל. . וכולא חד שלימותא ואתקשר דא בדא ולא אשתכח פירודא אלא כולא חד. :

[שם רל"ו ב'] שמע ישראל ע' רברבא. . ד' אוף הכי. . וסימנא דא ע"ד היינו דכתיב עד י"י בכם. . אשתארו אתוון ש"מ. . מ' פתוחה מ"ט לא סתימא. . ם' סתומה מלכא עילאה. . מ' פתוחה מלכא תמאה. . אתוון אחרנין אשתארו א"ח. . כבוד אלהים הסתר דבר כתיב. . רב המנונא סבא אמר כל מאן דמייחד ייחודא דא בכל יומא חדוה זמינא ליה מלעילא מהיכא מדאתוון אילין. . . ש"מ מהאי סיטרא. . א"ח מהאי סיטרא. . ומצרף אתוון למפרע שדי ובמישר חיים. . וסימניך אשמח ביי' בי"י ממש. . דא ייחודא קדישא ושפיר איהו. . והכי אשכחנא בספרא דחנוך דאמר כי האי גוונא דמאן דמייחד בכל יומא חדוה זמינא ליה מלעילא. . תו אית ביה ש"מ דאיתכלילו מן ע' רברבא. . אלין שבעין שמהן דאבהן קדישין. . ישראל יי' אלהינו אילין ארבע בתי דתפילין דאחיד להון א"ח ההוא דאמר פתחי לי אחותי. . ד' דא קשר של תפילין דהיא אחידת בהו. . רזא לחכימין דלא אתמסר לגלאה. . שתיק רבי שמעון בכה וחייך אמר דהא רעווא אישתכח ולית כדרא דא עד דייתי מלכא משיחא דיהיב להון רשו לגלאה. :

ויש עוד מפרשין אותיות אלהינו האל"ף רמז לאל"ף שבשם אהיה. ל' המשכת הברכה מן הא' לתפארת ישראל וזה סוד אל המשכת כח התפארת מן האין ובצואר הל' מושך משך חכמה מפנינים וזה אל יי' ויאר לנו (תהלים קיח כז) שרמז למאור הגדול. הה"א שבמלת אלהינו רומז לה"א אחרונה של שם כי מאחר שהמשיך אות ל' לתפארת ישראל חוזרת כנסת ישראל למשוך למטה. נו"ן כפופה רומזת לנ' שערי בינה כי כשהה"א הנזכרת מושכת אזי יסוד עולם מקבל כל הכוחות באות יו"ד של אלהינו ומאין מקבלן מנו"ן שערי בינה ומשפיע למטה ברזא דנוקבא וזהו נו"ן כפופה שהיא סוד הנקבה. הוי"ו סוד תפארת ישראל מייחד הכל מלמטה למעלה ומלמעלה למטה ומשה רבינו ע"ה על דידיה אמר אלהינו ומפי עצמו אמר משה שושבינא דמלכא ולפיכך אמר אלהינו ולא אלהיך הרי במילת אלהינו הייחוד שלם. אחר הא' היא שבשם אהיה. הח' רומזת לחכמה. הד' רמז לשש קצוות ולכך צריך לחטוף באל"ף כדכתיב אל תתחכם יותר (קהלת ז טז) ובמופלא ממך אל תדרוש ובלבד שלא יחטוף בחי"ת כי יש לנו רשות להתבונן בו ולפי שהוא צריך לייחד בד' מאריך בו וממליכו בשש קצוות. והחסיד ר' יצחק בן הרב ז"ל פירש הח' מחכמה עד היסוד והד' הסוף נמצא שהכל כלול במלת אחד:

ספר הבהיר. שאלו תלמידיו מהו ד' אמר להם משל למה הדבר דומה לעשרה מלכים שהיו במקום וכולם עשירים ואחד מהם עשיר אך לא כאחד מהם אף על פי שעשרו גדול דל נקרא לפני העשירים. ודע כי מג' שמות הנזכרים בזה הפסוק יוצא שם בן י"ד אותיות בהחליפך כל אות לאות שלאחריה והנה השם ביו"ד ה"א הוא כוזו והוא בגימטריא שלשים ותשעה והזכיר שני פעמים שעולה ע"ח והם בגימטריא הי"ה הו"ה ויהי"ה וג' פעמים אותיות השם הגדול ותקנו רבותינו ז"ל בקריאת שמע לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ותקנו לאמרו לפי שאמרו יעקב ותקנו לאמרו בלחש לפי שלא אמרו משה ואמרו משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי לא תאמר הם לה צער התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי. ודבריהם דברי אלהים חיים ועליהם נאמר להבין משל ומליצה (משלי א ו'). וצריך אני להודיעך מפני מה לא אמרו משה אחר שאמרו יעקב. בת מלך שהריחה ציקי קדירה היא השכינה שהרגישה שהשבטים היו מייחדים שם שמים בלב אחד בפה אחד ולשון ציקי קדירה מלשון כי לה' מצוקי ארץ (שמואל א' ב ח). וכשלא היה לה זכר באותו ייחוד כביכול היתה מצטערת בשלא נתיחדה כבודה בכבוד שמים כלומר שכשם שהוא אחד כך היא יחידה שאין ייחודו ניכר ונודע אלא בה ואם היתה אומרת שבח עצמה בפיה יש לה גנאי אבל ישראל שהם עבדיה והם עקר החבה הזכירו שם המיוחד לה בחשאי שלא יהא לה גנאי. ויש מפרשין תאמר יש לה גנאי אם תשאל שפע כמדומה שיש בה חוסר דבר וזהו גנאי לא תאמר יש לה צער כי היא תאיבה לשפע עליון וצריכה לברכת הכל וחבורו ואם אין לה יש לה צער התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי. ומביאין רוצה לומר לכוין להביא הטובה והברכה חיים עד העולם:

ופירוש הדבר כך הוא אנו מודים שהשם המיוחד הוא אחד בעליונים ובתחתונים ובששה קצוות וכשם שהוא אחד כך כנסת ישראל אומה יחידה מיוחדת לו וכבודו מיוחד בהם ושמו משותף ביניהם ואומרים אנו שהכבוד ההוא המתייחד בהם המשותף ביניהם יהיה ברוך שם הכבוד ההוא והכבוד מתייחד בו יתעלה ומתברך מברכתו. ופירוש שם ידוע מפסוק לשכן שמו שם וזה ישגבך שם אלהי יעקב (תהלים כ ב') והוא הכבוד הנזכר הנקרא כבוד יי'. ופירוש מלכותו האומה שהוא מולך עליהם והם ישראל שהם מיוחדים לעובדו נמצא שמתייחד שם המיוחד ונתייחדה אומה יחידה בכבוד שם המיוחד שהם מיוחדים כעניין שהם מייחדים מלכותו בגימטריא היפה בנשים. לעולם ועד רוצה לומר דבר המתייחד בדבר בלי פירוד אלא בדביקות מיוחדת ומיועדת עדי עד. ענין אחר בברוך שם כבוד מלכותו הוא רמז לברכה הבאה מן העולם העליון לשכינה ומשם לעולם השפל ורוצה לומר שתבא הברכה לשם הנכבד מן הכבוד למעלה מן הכבוד שהוא תפארת ישראל הנקראת כבוד מלכותו כי המלך הוא התשובה וזה לעולם ועד כי אחרי שייחד מלמטה למעלה בברוך שם כבוד מלכותו אחרי כן משפיע אותה ברכה לעולם שהוא תפארת ישראל ומשם לועד ששם כניסת הכל וויעוד הכל:

ספר הזוהר [זוהר ח"א י"ח א' וב'] יי' אחד ושמו אחד תרין ייחודין יחודא תתאה אתייחד לפום יחודא דאתייחד יחודא דלעילא. . יי' אלהינו יי' גוונין סתימין דלא אתחזיין ואתקשרו אל מקום אחד. . ייחודא חדא עילאה גוונין דקשת לתתאה דאתייחדת בהו חיו"ר וסומ"ק וירו"ק. . כגוונא דגוונין סתימין ואינון יחודא אחרא רזא ושמו אחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד יחודא דלתתאה. . יחודא עילאה שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד דא לקבל דא. . יקוו המים מדידו דקו ומשחתא. . הכא שית תיבין והכא שית תיבין משחתא בוציצא דקרדינותא. . כתיב מי מדד בשעלו מים ודא איהו יקוו המים. . והנה לפי זה המאמר יהיה פירוש יי' אחד בייחוד העליון כלומר שיתייחד התפארת באין סוף ושמו אחד בייחוד שני שתתיחד השכינה בתפארת ישראל וכן מוכיח ראש הפסוק שנאמר והיה יי' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט) השם רמז לתפארת ישראל ויהיה למלך שיתעלה לתשובה הנקרא מלך על כל הארץ. וידעת פירוש כל ופירוש הארץ ואז יבא המשיח ויהיה השלימות גמור מה שלא היה מעולם ואז יהיה השם הגדול אחד בגולות עליות והשם הנכבד הנקרא שמו אחד בגולות תחתיות ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה וישתמשו שני מלכים בכתר אחד:

והבן אמרו בסוף המאמר הנזכר כי ששה תיבות יש בשמע ישראל וששה בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והבין מאמר רבותינו זכרונם לברכה עבדא דמלכא מלכא והבן זה מאוד כי הוא מופלא. ונשאר לנו לבאר מפני מה יעקב אמרו ומשה לא אמרו יש מפרשים כי יעקב הוצרך לאומרו בעבור כי נסתלקה שכינה ממנו כמאמרם ז"ל שבקש לגלות את הקץ לבניו וכו' המשיך ברכה ורצון מלמעלה למטה כדי שתשרה עליו שכינה אבל משה רבינו ע"ה לא הוצרך לכך כי השכינה היתה עמו ומפיה היה כותב אמנם היה צריך לרומם ולהעלות בקודש ולכך יש לפרש כי התחיל לפרש למטה וסיים למעלה. ולפי זה הדעת אמרו קצת חכמי הקבלה כי המכוין לעלות אינו רשאי לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי גנאי הוא לברך מדה של מטה באחרונה. והטעם הנכון בעיני כי משה לא אמרו לפי שהיה במקום כנסת ישראל ומפיה היה כותב ואם תאמר היא שבח עצמה יש לה גנאי ולפי זה אין לחלק בין אדם לאדם רק כל אדם יכוין ביחוד מלמטה למעלה ולפי שלא הוזכרה השכינה ביחוד ההוא רק ברמז הדל"ת רבתי שבאחד צריך לחתום ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומצוות קריאת שמע בבקר ובערב בעת השתנות הזמנים בממשלת כל מדה ומדה על פעולתה ואז יתיחד הכל ממטה למעלה וממעלה למטה בקריאת שמע של יום אמת מארץ תצמח (תהלים פה יב) ובקריאת שמע של לילה צדק משמים נשקף (שם) זהו גם י"י יתן הטוב וארצנו תתן יבולה (שם) ובעבור כי כולם כלולים זה בזה על כן צריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כל אחד מזמין את חברו במדתו. אמנם העיקר גם כן הוא להזכיר כל מדה בעתה כמו שאמרו רז"ל כל שלא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (תהלים צב ג). מדת היום החסד שנאמר יומם יצוה י"י חסדו (תהלים מב ט) והוא זן בריותיו באותה מדה ומכין מזון לכל בשר. ומדת לילה האמונה היא חכמה אחרונה שאדם מפקיד נשמתו ורוחו בידו ויאמינו כי יחזיר להם פקודתם וזהו אליך יי' נפשי אשא (תהלים כה א) שתקנו לאומרו אחר תפלת שחרית ובנפילת אפים ועל כן אין במזמור ההוא ו' אע"פ שהולך בא"ב:

והבן זה מספר הזוהר מדרש רות (זוהר חדש ע"ז ט"ד) א"ר נהוראי אמר ר' נחמיה בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין אבריו של אדם והקורא ק"ש על תיקונו כל אבר ואבר נוטל תיבה אחד ומתרפא כד"א רפאות תהי לשרך אדהכי אתא ההוא ינוקא קם על רגלוי ואמר והלא בק"ש יש רק רמ"ה אמר ליה ר' חייא תיב בני תיב יתיב אמר בני שמעת בהאי מידי אמר כך שמעתי מאבא בק"ש יש רמ"ח תיבות חסר תלת למנין אברים של אדם מאי תקנתיה תקינו שיהא שליח צבור חוזר ג' תיבות ומאי ניהו יי' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות עם הקהל וכדי שלא יפסיק לואמת לא פחות ולא יותר מג' אדהכי אתא רבי יהודה בריה דרבי פנחס ויתיב גביהו אמר להו במאי קא עסקיתו א"ל במילי דק"ש והכי אמר האי ינוקא אמר ודאי הכי הוא והכי א"ר יוחנן בן נורי אמר ר' יוסי בן דורמסקית משמיה דר' עקיבא חסידים הראשונים תקנו ק"ש כנגד י' הדברות וכנגד מנין איבריו של אדם והא חסרו מהם ג' למנין איבריו תקנו שיהא שליח צבור חוזר ומשלים אותם ומאי ניהו יי' אלהיכם אמת. בתפלה תקנו ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות בק"ש ג' שמות בראשונה יי' אלהינו יי' וג' שמות באחרונה יי' אלהיכם אמת. וכל האומר קריאת שמע כהאי גוונא בידוע שאינו ניזוק כל אותו היום וכל האומר ק"ש שלא עם הצבור אינו משלים איבריו מפני שחסר ג' תיבות אלו ששליח צבור חוזר מאי תקנתיה יכוין בט"ו ווין שבאמת ויציב ועם כל זה היה קורא עליו אבא מעוות לא יוכל לתקון וגו' אותן ג' תיבות שש"צ חוזר לא יוכל להמנות אותן לתשלום רמ"ח כשאר הצבור:

ובספר הזוהר (זוהר חדש ע"ו ט"ג) שמע ישראל וגומר. . האי קרא תינח בשעתא דאמרו בנוי דיעקב לאבוהון או משה לישראל אבל השתא דכולי עלמא אמרי שמע ישראל מאי ישראל קאמרי. . אלא הא תנינן יעקב לא מית והקב"ה חתים ליה גו כורסיה יקריה למיהוי תדיר סהדא על בנוי דקא מייחדי שמיה בכל יומא תרין זמנין. . וכד אינון מיחדין שמיה דקודשא בריך הוא אמרי שמע ישראל הוי סהיד עלן דאנן מייחדים שמא דקודשא בריך הוא כדקא חזי. . בההיא שעתא נטלי ליה ליעקב בד' גדפין פרישן לד' סיטרי עלמא וסלקי ליה קמיה קב"ה. . ומברך ליה בשבע ברכאן. . פתח ואמר זכאה הוא אבא דזרעא דא אוליד בארעא זכאין אינון בנין דקא מעטרין לאבוהון הכי. . בההיא שעתא כל קלי שמיא פתחי ואמרי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. . ויעקב מתעטר בתליסר נהרי אפרסמונא דכייא וקאים תדיר כקרתא מקפא שור על בנוי קמיה קודשא בריך הוא ולא שביק דינא תקיפא לשלטאה עלייהו. . וכל בני עלמא לא יכלין לשיצאה לון דכתיב ואתה אל תירא עבדי יעקב. :

ואהבת את יי' אלהיך. אחר שהזכיר הייחוד פתח בואהבת כי כשהאדם בלב שלם ובכוונה שלימה אז נקשרת נפש המייחד באהבתו של הקדוש ברוך הוא והיא נקראת עבודה שבלב:

ספר הזוהר [ח"ג רס"ז א'] ואהבת את יי' אלהיך. . דבעי בר נש לאתקשרא ברחימותא דכל פולחנא עילאה. . דבעי בר נש למפלח לקודשא בריך הוא בעי דיפלח ברחימו דלית לך פולחנא כמו רחימותא דקדוש ברוך הוא. . רבי אבא אמר הני מילי כללא דאורייתא אינון בגין דעשר אמירן דאורייתא הכא אתכלילן והא אוקמוה חברייא. . ותא חזי לית לך מילי דחביבותא קמיה קודשא בריך הוא כמאן דרחים ליה כדקא יאות. . ומהו. . כמה דכתיב בכל לבבך. . בכל מאי קא מיירי. . בלבבך בנפשך במאודך מיבעי ליה. . מהו בכל. . אלא לאכללא תרין לבאן חד טב וחד ביש. . בכל נפשך חד טב וחד ביש. . בכל מאודך דא לא אתייא לדרשא. . אמר רבי אלעזר אף הוא לדרשא אתיא. . מאי טעמא בין דנפל ליה ממונא מירותא ומסטרא אחרא בין דאיהו רווח ליה ועל דא כתיב בכל מאדך. . אמר רבי אבא אהדרנא לקרא ואהבת. . מאן דרחים לקודשא בריך הוא מתעטר בחסד בכל סטרין ועביד חסד בכלא ולא חייס על גופיה ועל ממוניה. . מנא לן מאברהם כמה דאתמר דהא לא חס ברחמותא דמאריה על לביה דאיהו יצריה ועל נפשיה ועל ממוניה. . על לביה לא אשגח על רעותא דיליה בגין רחימותא דמאריה. . ועל נפשיה ועל בריה ועל אתתיה בגין רחימותא דמאריה. . על ממוניה דהוה קאי בפרשת דרכים ואתקין מזוניה לכל עלמא בגין כך אתעטר בעטרה דחסד. . כמה דכתיב חסד לאברהם. . ומאן דאתקשר ברחימותא דמאריה זכה להאי ולא עוד אלא דעלמין כולהו מתברכאן בגיניה. . הה"ד וחסידיך יברכוך אל תקרי יברכוך אלא יברכו כה כו'. :

[שם ב'] זכאה חולקהון דאינון דרחימותא דמאריהון מתדבק בהו לאילין לית שיעורא לחולקהון בההוא עלמא. . אמר רבי אלעזר כמה מדורין על מדורין אית להו לצדיקייא בההוא עלמא ומדורא עילאה דכולא אינון דרחימותא דמאריהון אתקשר בהו. . דהא מדוריהון סליק על כולא. . מ"ט בגין דקודשא בריך הוא בהאי אתעטר. . תא חזי כלא אהבה אתקרי ובגין אהבה קיימא כלא. . כמה דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכולא ברחימותא קיימא. . דהא שמא קדישא הכי אישתכח והא אוקמוה. . יו"ד לא אתפרש קוצא דלעילא מן י' לעלמין דהא ברחימותא שריא עליה. . ולא מתפרש מיניה לעלמין. . ה' הא אוקמוה י' לא מתפרש מינה ואשתכחו כחדא בחביבותא לא אתפרשן דא מן דא י"ה הא אתמר. . כמה דכתיב ונהר יוצא מעדן. . יוצא לעלמין בחביבותא אתדבק דא בדא. . ו"ה דא הוא תדיר חתן בכלה דארחייהו בחביבותא. . י' בה"א ה"א עם ו' ו' עם ה"א בגין כך כלא אהבה מיתקרי. . ודא בדא אתקשר בחביבותא. . ועל דא מאן דרחים למלכא הא אתקשר בההוא אהבה ובגין כך ואהבת את יי' אלהיך. :

ושננתם לבניך ודברת בם וגו'. כבר הודעתיך כמה גדול כח הדבור הן לטוב הן להפך ועקיצת שפתיו הוי מעשה ופועל למעלה דוגמא לדבר אמרו רבותינו ז"ל כל דיבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא בו מלאך וזהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם (תהלים לג ו) ואם הדבור הוא ברחמים נבראים מלאכי רחמים ולהפך הפך כך כשאדם עוסק בתורה נברא מלאך אחד ומליץ בעדו זהו ותלמוד תורה כנגד כולם ואם מנבל פיו נברא בסבתו מקטרג זהו סוד לא תלך רכיל וגו':

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. טעם מצוה זו לפי פשטה ידועה כדי שיזכור את בוראו בבואו ובצאתו ואמנם על דרך האמת המזוזה רמז לכנסת ישראל של מעלה וקביעותה היא בפתחי שערים כמו שאמרו רבותינו ז"ל על המדה ההיא משרת שמתיה בפתח היכלי מבחוץ לעשות דין בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובהיותה על הפתח כל מיני משחית ומזיקים בורחין מפניה וזה רמז במלת מזוזות שאותיותיו זז מות. ויש במזוזה י' שמות כנגד י' ההויות וקבעו שדי מבחוץ כנגד והיה סימן לדבר והיה שדי בצריך (איוב כב כה) זהו יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן (תהלים צא א) בשיר של פגעים והיתה קביעותה בפתחים כי כנסת ישראל היא השער להכנס לשם יי'. ויש מפרשים כי השערים הרמוזים במלת ובשעריך רמז לחמשים שערי בינה וכבר ידעת בענין התפילין כי הפרשה היא רומז למדת החסד. ורמז בזה הפסוק שבאלו השערים הנזכרים יתייחדו זרועות עולם שהם הגדולה והגבורה:

מדרש רות (זוהר חדש פ"ד ט"ד) פתח רבי יודא ואמר וכתבתם על מזוזות ביתיך ובשעריך אשריהם ישראל שהם מזויינין תמיד במצות בשבתם בלכתם בשכבם ובקומם דכתיב בשבתך בביתך וגו'. היו ישראל מעוטרים בתורה ובמצות כדי שידבקו בקדוש ברוך הוא דכתיב ואתם הדבקים ביי' וכל הדבק בקונו אינו ניזוק לעולם ולא עוד אלא ששני מלאכי השרת מלוין לו אחד מימינו ואחד משמאלו דכתיב כי מלאכיו יצוה לך ולא עוד אלא אם תמיד מצוי במזוזה כביכול שהקב"ה נעשה לו שומר שנאמר י"י ישמרך. מה עשה הקדוש ברוך הוא נוטל מלאך ההולך לימין ומעבירו לפניו והוא עומד במקומו ונוטל מלאך ההולך לשמאל ואותו המלאך הוא מעבירו אחרי האדם והוא עומד במקומו והקדוש ברוך הוא מימין ומשמאל נמצא האדם נשמר מכל צדדיו מי יוכל להזיק אותו נמצא שומר מבחוץ והאדם מבפנים. ותנינן אמר ר' יהודה ברבי יוסי פתח המצויה במזוזה אין מזיק ואין שטן ולא פגע רע מתקרב לשם מפני שהקדוש ברוך הוא שומר אפילו בשעה שנתן רשות למלאך המשחית לחבל זוקף עיניו ורואה ששם הקדוש ברוך הוא עומד על הפתח כביכול ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף לפיכך צריך האדם שיהיה תמיד במזוזה. והנך רואה כי הוזכרו בזאת הפרשה י' מצות כנגד עשרה מאמרות:

ובספר הזוהר [ואתחנן רס"ח א'] אמר רבי שמעון הא ודאי פרשתא דק"ש ארמיזא בעשר אמירן כמה דאוקימנא. . כללא דעשר אמירן אינון. . ובגיני כך עשר פיקודין אית הכא לקבל עשר פקודיא דאוריתא. . ומאן אינון. . ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם והיו לטטפות וכתבתם. . הא עשר לקבל עשר אמירן ועל דא פרשיין אילין כלל רב אינון באורייתא. . זכאה חולקיה מאן דאשלים לון בכל יומא תרי זמני דהא אתקדש בפומיה שמא קדישא כדקא יאות. :

את י"י אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע. בעבור כי בגדר האהבה אי אפשר שלא תהא בה יראה לכך היא מצות עשה יוצאת ממדת האהבה ואמרו רז"ל את לרבות תלמידי חכמים לכבוד השפע הנאצל מן החכמה והנשפע ממנה. ויש מפרשים כי יראת השם הנרמז כאן רומזת לכתר עליון יתעלה ראייה לדבריהם ראשית חכמה יראת יי' (תהלים קיא י') שהיא ראשית לחכמת אלהים ועל כן המשיך כח היראה אל החכמה. ובירושלמי אמרו אותו ואת תורתו ר"ל על התורה הנבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם ובשמו תשבע מלשון שבעה הרי בין הכל עשרה רמז לי' הויות:

ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו. לפי הפשט הטעם מפורש בפסוק שלאחריו כי יסיר את בנך וגו' ועוד יש לך להתעורר על מה שרמזתי לך בסוד הביאות האסורות כי בביאות ההם נותן כח ושפע לכחות הטומאה ונבראין מאותן הביאות כמה מקטרגין ומלאכי חבלה וידעת כי כנסת ישראל היא נקראת כלה להקב"ה שנאמר ומשוש חתן על כלה וגו' (ישעיה סב ה) והיא אשת נעורים וכשישראל חוטאים אז היא כמו האשה נדה שאסורה לבעלה ואז כחות הטומאה יונקים מהיכלי קדש כי ראתה גוים באו מקדשה (איכה א י') והפילגש בפנים ובניה מתגברים על בני האהובה זהו סוד ושמנים פילגשים וגו' (שה"ש ו ח') אחת היא יונתי תמתי ובהיות הפילגש בפנים צנורות הטומאה מתמלאים מנשמות של גוים ולפעמים שואלת הפילגש מהמלך שבניה ישלטו בבני האהובה והמלך נודר לה בסבת חטא ישראל ולפיכך אומות העולם שולטין על ישראל בסוד ויאהב יצחק את עשו וזהו סוד כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו' לא יוכל לבכר וגו' וזהו סוד ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. והנה הבא על הגויה כאילו בא על פלגשו של מלך זהו סוד וילך ראובן וישכב את בלהה וגו'. וטעם כי עם קדוש אתה פשוטו ידוע כי יניקתו ממקום הקדש ולא מכחות הטומאה:

ובספר הזוהר [האזינו רצ"ו ב'] אמר רבי יוסי כמה חביבין ישראל קמיה קדוש ברוך הוא בקדמיתא קרא לון גוי קדוש כי עם קדוש אתה. . לבתר קרא לון קדש דכתיב קדש ישראל ליי'. . מה בין האי להאי. . אמר רבי אבא קדש עילאה מכלא דהכי תנינן כד אתחברן כולהו קדוש כחדא איקרון קדש. . וכולהו סלקין ומתכנפין לההוא אתר עילאה דאיקרי קדש. . ובגיני כך קדוש קדוש קדוש קדש אתעביד מינייהו. . ובגין דישראל בתלת דרגין מתעטרן כד אתחברן כחדא איקרי קדש ישראל ליי' דאיהו ראשית. . והא אוקמנא תבואתה בה"א. . כל אוכליו יאשמו דכתיב וכל זר לא יאכל קדש. . אמר רבי אלעזר שירותא וסיומא דכלא אתקרי קדש. . וחכמה עילאה קדש איקרי. . וכד נהיר דא לחכמה דשלמה כמה דתנינן ותרב חכמת שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא. . וכד מתברכא בההוא יסודא וינקא לכל אינון סיטרין ואיתקרי אם כאילו דלעילא. . כדין קרין לה קדש קדשים דכתיב אתי מלבנון כלה וכו' מאי לבנון דא עדן וכו'. . ומכאן תבין סוד קדש קדשים היא והבן זה>:

וידעת כי יי' הוא האלהים האל הנאמן וגו' לאלף דור. קשה לפרש לאלף דור כמו הדורות שמנו רבותינו ז"ל שהרי מבריאת העולם עד רבי אלעזר בן עזריה שהיה עשירי לעזרא לא היו רק כמו נ"ב דורות והיה אחר חורבן הבית על כן יש לפרש כי הדורות שמנו הנה כל אחד הוא חמשים שנה כמו עולמו של יובל והוא הזמן שרמזתי לך בסדר בהר סיני והנה כוונת הפסוק הוא הבטחה על כל ימות עולם וזהו שנאמר דבר צוה לאלף דור (תהלים קה ח). וטעם אל פניו להאבידו יש בו סוד רמוז בסוד העבור כטעם וגם רשע ליום רעה (משלי טז ד) וכבר פירשתי. ויהיה אל פניו ממש בסוד רשע וטוב לו וכבר העירותיך עליו: