רקנאטי על התורה, קרח

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן וגו'. אף כי זה הסיפור לפי פשטו מובן נרמז לרבותינו זכרונם לברכה בו בספר הזוהר [זוהר ח"א י"ז א'] ענין מופלא וזהו לשונם בפרשת ויהי רקיע בתוך המים. . הכא רזא בפרט לאפרשא בין מיין עילאין לתתאין ורזא דשמאלא. . ואתברי הכא מחלוקת בסיטרא דשמאלא דהא עד הכא רזא דימינא הוה והכא איהו רזא דשמאלא. . ובגיני כך אסגיאו מחלוקת בין דא לימינא. . ימינא איהו שלימו בכולא ובגיני כך בימינא כתיב ביה כולא דהא ביה תליא כל שלימו. . כד איתער שמאלא איתער מחלוקת ובההוא מחלוקת אתתקף אשא ורוגזנא ונפק מיניה מההוא מחלוקת דאתער שמאלא גיהנם. . וגיהנם בשמאלא איתער ואיתדבק. . חכמתא דמשה בדא איסתכל ובעובדא דבראשית אשגח. . בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא ובההוא מחלוקת דאתער ביה שמאלא נפק ביה גיהנם ואדבק ביה. . עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל ואפריש בינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין. . וגיהנם נחית לתתא ושמאלא אתכלל בימינא והוה שלים בכולא. . כגוונא דא מחלוקת קרח באהרן שמאלא בימינא. . אסתכל משה בעובדא דבראשית אמר ליה אתחזי לאפרשא מחלוקת בין ימינא לשמאלא. . אשתדל לאסכמא בינייהו ולא בעא שמאלא ואתתקף קרח בתקפיה. . אמר ודאי גיהנם בתוקפא דמחלוקת דשמאלא אצטרך לאתדבקא. . הוא לא בעי לאתדבקא לעילא ולאתכללא בימינא. . ודאי יחות לתתא בתוקפא דרוגזא דיליה. . ועל דא לא בעא קרח לאסתכמא האי מחלוקת על ידא דמשה. . בגין דלא הוה לשם שמים ולא חייש ליקרא דלעילא ואכחיש עובדא דבראשית. . כיון דחמא משה דהוה מכחיש עובדא דבראשית ואיתדחא איהו לבר מיד ויחר למשה מאד. . ויחר למשה על דאכחישו דלא אסכים איהו מחלוקת. . מאד על דאכחישו עובדא דבראשית בכולא אכחיש קרח לתתא ולעילא. . דכתיב אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על י"י. . הא תתא ועילא ועל דא אתדבק במה דאיתחזי ליה. . מחלוקת דאתתקן כגוונא דלעילא וסליק ולא נחית ואתקיים באורח מישור מחלוקת דשמאי והלל. . וקודשא בריך הוא אפריש בינייהו ואסכים לון ודא הוה מחלוקת לשם שמים. . ושמים אפריש מחלוקת ועל מחלוקתא דא אתקיים עלמא. . ודא הוה כגוונא דעובדא דבראשית. . קרח בעובדא דבראשית אכחיש בכולא ופלוגתא דשמיא הוה ובעא לאכחשא מילי דאורייתא. . ודאי באתדבקותא דגיהנם הוה ועל דא אתדבק בהדיה. . ורזא דא בספרא דאדם. . חשך כד אתער אתער בתוקפיה ואתברי ביה גיהנם ואתדבק בהדיה בההוא מחלוקת. . כיון דשכיך רוגזא ותוקפא איתער מחלוקת בגוונא אחרא מחלוקת דרחימו. . ותרין מחלוקת היו חד שירותא וחד סיומא. . ודא איהו אורחייהו דצדיקייא שירותא דלהון בקשיו וסופא דלהו בנייחא. . קרח הוה שירותא דמחלוקת כפום רוגזא ותוקפא ואצטריך לאיתדבקא בגיהנם. . שמאי סופא דמחלוקת בגין כד הוה רוגזא בנייחא. . ואיצטריך לאתערא מחלוקת דרחימו ולאתבסמא על ידא דשמים. . ורזא דא יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים דא מחלוקת קדמאה אתערו דרוגזא ותוקפא. . בעא לאתפרשא ואתער גיהנם עד דרוגזא ותוקפא אישתכיך. . וכדין ויעש אלהים את הרקיע ויבדל אתער מחלוקת דרחימו וחביבו וקיימא עלמא. . וברזא דא מחלוקת שמאי והלל דתורה שבעל פה עלת ברחימו גבי תורה שבכתב והוו בקיומא שלים. . הבדלה איהו ודאי בשמאלא כתיב הכא הבדלה דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים וכתיב ויבדל. . וכתיב התם המעט כי הבדיל אלהי ישראל אתכם וכתיב בעת ההיא הבדיל את שבט הלוי. . דהא ודאי לית הבדלה אלא בשני באתר דאיהו שמאלא. . ואי תימא הבדלה בשני איהו ודאי אמאי הבדלה בלוי דאיהו תליתאה לדעתיה דיעקב שני הוה. . ולעולם הבדלה בשני. . וכולא באורח מישור באורח שלים כדקא יאות. . הבדלה במוצאי שבת בין אינון דשלטין בימי חול לשבת. . וכד נפיק שבת סלקא מגיהנם חד טסירה מעינא בישא דבעי לשלטאה. . בשעתא דאמרי ישראל ומעשה ידינו כוננה עלינו ואיהו נפיק מדרגא דאיקרי שאול ובעי לאתערבא בזרעא דישראל ולשלטאה עלייהו. . וישראל עבדי עובדא בהדס וביין ואמרי הבדלה לאפרשא מינייהו. . . . וכיון דמבדילי על הכוס מאיך ההוא טסירה ועאל לדוכתיה בשאול אתר דקרח וסיעתיה תמן. . דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. . ואינון לא נחתון תמן עד דישראל עבדו הבדלה מנהון. . דכתיב הבדלו מתוך העדה הזאת. . ולעולם הבדלה בשני דאיהו שמאלא. . בשירותא ותוקפא דאתער שמאלא במחלוקת דא עד לא שכיך בנייחא ואיתברי ביה גיהנם כדין איתבריאו כל אינון מלאכין דקטריגו למריהון לעילא. . ואכיל לון נורא ואתוקדו. . וכן כל שאר אינון דמתבטלי ולית לון קיימא ואתאכלו בנורא. . כגוונא דא קרח לתתאה וכלא כגוונא חד עד כאן. . וזה המאמר התבונן בו היטב ותבין כי מחלוקת קרח עם אהרן היה דוגמת רוח הטומאה ורוח הקדש ועל כן כאן ייחס קרח ללוי ורמז למדת הדין ולזה רמז באמרו נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם והרמז למה שנאמר אנשי השם וכבר פירשתיו והבן זה מאד. וענין אהרן ידוע כי היה איש החסד כאשר פירשתי. אמנם מחלוקתו עם משה רבינו עליו השלום שמעתי אך לא בקבלה גם לא מפי ספרים כי היה להתקיים בו קללת קין שנאמר ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה. ואין טעם מן האדמה כטעם יותר רק שיקבל ענשו מן האדמה כענין ותפתח הארץ את פיה. וענין משה ידעת בפסוק ויהי הבל רועה צאן והבן כל זה. ומאמר רבותינו זכרונם לברכה שפתחה של גיהנם היתה כוונתם להורות על מדת הדין שפגעה בהם ובליעת הארץ תוכיח כן כמה דאת אמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה יד). והבן מאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו למעלה עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל ואפריש בינייהו והיא הנקראת בקר שנאמר י"י בקר תשמע קולי (תהלים ה ד') זהו שאמר משה רבינו עליו השלום בקר ויודע י"י. גם תבין מזה המאמר טעם היות ההבדלה על היין:

זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו. כבר ידעת כי הקטורת קרב למדת הדין שנאמר ישימו קטורה באפך וכליל וגו' ועל כן הזכיר מלת זאת הרומז אליה זהו בזאת תדעון כי י"י שלחני וכן בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם (יהושע ג י') הנאמר על הארון וכן אמרו רבותינו ז"ל אין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה. והנה משה רבינו עליו השלום נתן להם הקטורת כי בה יבחן האמת מן השקר והנה נענשו כבני אהרן כתיב התם ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם ובקרח כתיב ואש יצאה מאת י"י. ודע כי אף על פי שלא מצינו בפירוש שהשם יתברך אמר זה למשה יש לך לדעת כי על פי השם יתברך עשאו וכבר ידעת כי משה רבינו עליו השלום היה מוכן לנבואה בכל עת שיחפוץ אמנם עתה לא היה מזומן לכך מרוב דאגתו על כן נפל על פניו והיה לו רוח י"י ועל כן לא הזכיר דבר י"י אליו במקום הזה כמו בשאר מקומות שאמר וידבר י"י אל משה. והבן אומרו אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותני ותתן לנו נחלת שדה וכרם. ואף כי הפשט ידוע כי ותתן לנו כתרגומו אף על פי כן ע' פנים לתורה והרמז כי קרח וסיעתו אמרו למשה רבינו עליו השלום כי לא ירשו ארץ זבת חלב ודבש הנרמזת לכחות החסד אשר בשכינה רק נתן להם נחלת שדה של תפוחים וכרם יי' צבאות בית ישראל שהרמז בהם למדת הדין קשה ולמדת הדין רפה הנתונה ללוים וידעת כי השתוקקותה של מדת הדין במדת החסד והבן זה מאד. ולכן אמר משה רבינו עליו השלום לא חמור אחד מהם נשאתי וכבר ידעת מה שפירשתי בפירוש משמרה ראשונה חמור נוער:

הבדלו מתוך העדה הזאת וגומר ויפלו על פניהם וגומר. יש לשאול מדוע הקדוש ברוך הוא רוצה להמית את ישראל כולן בעון קרח וסיעתו ואם היה פשע כל ישראל בדבר כמו שנראה ממה שכתוב ויקהל עליהם קרח את כל העדה מה היתה תשובת משה ואהרן לשם יתברך האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף אבל יש לו סוד והיודע בסתרי הקבלה ידע הענין הזה ורבותינו זכרונם לברכה גלו אותו באמרם כיון שמדת הדין חלתה בעולם אינה מבחנת בין צדיק לרשע וטעם הענין אבאר לך בענין פעור ועגלה ערופה מה שיהיה די בגזירת השם. ויתכן שמלת תקצוף היא לנקבה נסתרת וכבר העירותיך על זה. ובפסוק ויפלו על פניהם נרמז סוד גדול בנפילת אפים כי לעולם צריך לכוין בתחינה וטוב לעשותה אחר התפלה בסוד סומך גאולה לתפלה לחבר את האהל להיות אחד מפני שהרמז לשכינה על כן אסור לעשות נפילת אפים בלילה שלא להפרידה מן הבנין כטעם אין אומרים בתפלת ערבית תהלה לדוד ובלילי האשמורת טוב להאריך בתפילות ובתחנונים עד נכון היום ואז יפול על פניו ויאמר אליך י"י נפשי אשא (תהלים כה א). ובעבור כי ראיתי מנהגות חלוקות בנפילת אפים שיש מי שמטה על שמאלו מטעם כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד כג) ויש מי שמטה על ימינו בסוד אשה משתוקקת לבעלה ופונה אליו בהיות המטה צפון ודרום ושמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שה"ש ב ו'). אחוה דעי אף אני כי הדעת האחרון הוא עיקר כי צריך לפנות לצד צפון ולא לפנות אליה עורף והבן זה ומכאן תבין סוד שאמרו רבותינו ז"ל אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון וכו' וטעם שלא להטריח בדבר שאינו נענה ואני אעירך עליו בפסוק שמע ישראל בגזירת האל:

אל אלהי הרוחות לכל בשר. הרמז בו לצדיק שמשם פורחין הנשמות כמה דאת אמר ממני פריך נמצא (הושע יד ט) גם נקרא אל חי שנאמר צמאה נפשי לאל חי (תהלים מב ג) וכן היתה כוונת רבותינו ז"ל בספר הזוהר [זוהר ח"א י"ז א'] אמר שם יסודא אחיד לעמודא דא דאמצעיתא אשתלם ועביד שלם לכל סטרין. . כדין אתוסף ביה נהירו מעילא ומכל סטרין. . וחדוה דכולא ביה. . ומההוא תוספת דחדוא נפק יסודא דעלמין דאיקרי מוסף. . מהכא נפיק כל חיילי לתתא רוחין ונשמתין קדישין. . ברזא י"י צבאות אל אלהי הרוחות. . והבן אומרו בזאת תדעון וכבר ידעת פירוש זאת:

ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת וגו'. כבר ידעת כי הקטורת הוא לרצות מדת הדין ומטעם זה עוצר המגפה כי תתרווה צמאונה ולא תקטרג כרמוז בסוד העזאזל ובתרגום שיר השירים מצאתי בפסוק אלך לי אל הר המור (שה"ש ד ו') וכל מזיקייא ומחבלייא הוו ערקין מריח קטרת בוסמים וכו'. כי יצא הקצף מלפני יי' החל הנגף. פירוש בסוד קץ כל בשר בא לפני כי צריך ליטול רשות קודם שיעשה פעולתו וכן רמז יונתן בן עוזיאל ע"ה ארום נפק מחבלא ואתכלי בחורב דשמיה קצף מן קדם יי' בהרמנא שרי לקפלא. וטעם ויעמוד בין המתים ובין החיים כטעם אשר הערה למות נפשו (ישעיה ג יב) והבן זה:

ויאמר יי' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך. נרמז באזהרה הזאת שלא יתערבו הכהנים בעבודת הלוים והלוים בעבודת הכהנים וכבר רמזתי זה במאמר רז"ל כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים:

וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם וגו'. שירי מנחות וחטאות ואשמות נאכלות לזכרי כהונה שנאמר כל זכר יאכל אותו מה שאין כן בקדשים קלים הנאכלים גם לנשים כמו שלמים ודומיהם הבאים להפיל שלום בעולם והבן אומרו מקדש הקדשים מן האש רמז לאש השכינה כי משולחנה זוכין שנאמר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה (משלי לא טו):

כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם וגו'. סוד תרומה גדולה נראה מדעת חכמי הקבלה כי היא רומזת לחכמת אלהים על כן אין לה שיעור לפי מיעוט השגתה מה שאין כן בתרומת מעשר והמעשר שרומזת לחכמה אחרונה ולפי שאין השגתה מועט כל כך כראשונה יש לה שיעור והוא אחד מעשר כי היא העשירית שבבנין אמנם אף אם כי מן התורה חטה אחת פוטרת הכרי שיעורה מדרבנן אחד מחמשים רמז לשער הנעלם אשר בחמשים שערי בינה שהוא קדש ועל כן נתן לכהן שהוא קדש שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש הקדשים (ד"ה א' כג יג) ואמרו רבותינו ז"ל מפני מה מפרישים תרומות ומעשרות בארץ ישראל אמר רבי יעקב בשם רבי יהושע ברבי נחמיה מפני שארץ ישראל כאשה בעולה ובעלה מביט בה ואם אינה מתוקנת כראוי במעשרותיה מיד הזועות באין שנאמר המביט לארץ ותרעד (תהלים קד לב). ונפש בעליה הפחתי (איוב לא לט) וכי יש בעלים לארץ יתברך שמו של מלכי המלכים שהכל שלו שנאמר לי"י הארץ ומלואה (תהלים כד א) אלא אוי להם לבעלי שדות וכרמים בשעה שאינן מפרישין מעשרותיהן כתיקנן כביכול הן מפיחים נפש בעליה של ארץ דבר קשה נפש בעליה הפחתי והבן זה המאמר היטב כי כבר עוררתיך עליו. וטעם כל חרם בישראל לך יהיה אף כי לפי הנראה היה ראוי ליתנו ללוי טעם נתינתו לכהן תבין ממה שכתבנו שלא תהיה מדת הדין קשה וסוד קדושת הבכורות פירשתי שם גם טעם נתינתו לכהן תבין ממה שכתבתי שם אמנם צריך תחילה להקטיר הדם והאימורים על גבי המזבח שנאמר את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה ריח ניחוח לי"י לקבל תחלה חלקה מן הקרבנות כי הם חלקה כי זכתה בהם במכת בכורות אמנם בכור הבהמה טמאה צריכה פדיון כי אינה ראויה לגבוה. וטעם מעשר מן המעשר הנתן לכהן מן הלוי פירשתי סודו כי הכהן עליוני ופנימי יותר מן הלוי נמצא ישראל נותנים ללויים י' ממאה והלויים נותנים לכהנים אחד מעשר אם אין מאה לישראל אין עשרה ללויים ואם אין עשרה ללויים אין אחד לכהן ונתפרדה החבילה ואין עוד כלי להריק ברכה והסימן נפש רוח ונשמה אם אין הנפש מברכת מאה ברכות בכל יום לא יגיעו מן המעשר עשר לרוח וכשאין הרוח מקבל עשר לא יגיע אחד לנשמה ואנו חייבים לקשור הנפש ברוח והרוח בנשמה והנשמה דבקה בשם יתברך זהו סוד ברכי נפשי את יי' (תהלים קג א). כל הנשמה תהלל יה הללויה (תהלים קן ו). והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כה כט):