רקנאטי על התורה, קדושים

פרשת קדושים

דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו. הזהירם שאל יטעו לצד הטומאה רק להדבק במקום הקדש זהו מאמר רבותינו ז"ל זו קדושת המצות וזהו כי קדוש אני יי' וכבר ידעת פירוש אני:

ספר הזוהר [קדושים פ"ב א'] איש אמו ואביו תיראו. . תא חזי בשעתא דבר נש אתקדש לתתא באתתיה. . כגון חברייא דמקדשי גרמייהו משבת לשבת בשעתא דרעווא אשתכח וברכתא מזדמנה. . כדין מתדבקין כולהו כחד נפשא דשבת בגופא דאזדמן בשבת. . ועל דא כתיב איש אמו ואביו תיראו. . דאינון זיווגא חד לגופא. <בההיא שעתא לאתקדשא. . ואת שבתותי תשמורו דאינון מזדמנן לנפשא בההוא גופא. . ועל דא ואת שבתותי תשמורו. . דבר אחר ואת שבתותי תשמורו אזהרה לאינון דמחכאן לזווגייהו משבת לשבת. . והא אוקימנא כמה דכתיב לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי. . מאן סריסים אילין חברייא דמסרסי גרמייהו כל שאר יומין בגין למילעי באורייתא ואינון מחכאן משבת לשבת. . הה"ד אשר ישמרו כמה דאת אמר ואביו שמר את הדבר. . ובגיני כך ואת שבתותי תשמורו איש אמו ואביו תיראו. . דא גופא ואת שבתותי תשמורו דא נפשא וכולא מתדבק דא בדא. . כבר פירשתי טעם קדימת אם לאב למורא ואב לאם לכבוד. ולפי מה שנראה כוונת רז"ל בספר הבהיר שבתותי רמז לזכור ושמור ועל כן לא אמר שבתי ומכאן תבין מאמר רז"ל שאמרו אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן אין כל אומה ולשון שולטת בהם והרמז לזכור ושמור ולפי זה יהיה אביו ואמו רמז לזרועות עולם ועל כן סמך אני יי' לזכור ושמור:

אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם וגו'. דע כי יש כח בחוש הראות לפעול הן לטוב הן לרע. ועל כן העין הרע מזיק. דוק ותשכח במספר העליות והירידות שעלה ושראה בלעם לישראל במספרם נאמרו למשה על ישראל והוא שנאמר ולא אביתי לשמוע לבלעם ויברך ברך אתכם ויצל אתכם מידו (יהושע כד י') ואציל אין כתיב כאן אלא ויצל זהו משה. וכן אם צדיק קלל והביט בעין הרע צריך צדיק אחר לעשות הפך מכל זה תוכל להבין כי יש כח בחושים לפעול לטוב והפך ועל כן הזהיר הקב"ה את ישראל שלא לשלוח חוש הראות באלילים ואלהי מסכה כי הוא נותן מזון ליצר הרע המתפרנס משם כל שכן ליכנס בבתי עבודה זרה שאסור כי שם רוח הטומאה שורה וראיה מאליעזר עבד אברהם שלא רצה ליכנס בבית לבן עד שפינה הבית מעבודה זרה:

ובספר הזוהר [קדושים פ"ד א'] אל תפנו אל האלילים. . רבי אבא אמר אסיר ליה לבר נש לאסתכלא בטעוות עממין ולא לאתהנאה מינייהו ולא לאיתרפאה מינייהו. . וכל שכן לאסתכלא בהו דאסיר ליה לבר נש לאסתכלא באתר דלא איצטריך. . רבי אבא פתח ואמר פנה אלי וחנני תנה עוזך לעבדך. . וכי לא הוה ליה לקב"ה בעלמא שפירא כדוד דאיהו אמר פנה אלי וחנני. . אלא הכי תנינן דוד אחרא אית ליה לקב"ה והוא ממונה על כמה אכלוסין עילאין ומשיריין. . וכד בעי קב"ה לרחמא עלמא אסתכל בהאי דוד ונהיר ליה אנפין וחייס עלמא. . ושפירו דהאי דוד נהיר לעלמין כולהו. . רישא דגולגלותא דדהבא אתרקמת בשבע טכסיסי זייני דדהבא. . והא אוקמוה. . וחביבותא דקב"ה לקבליה. . ומסגיאות רחימותא דיליה לגביה אמר ליה קב"ה דיהדר עינוי לקבליה ויסתכל ביה בגין דאינון שפירין בכולא. . הה"ד הסבי עיניך מנגדי. . דבשעתא דאילין עינין מסתכלין ביה בקב"ה כדין מתערין קסטרין דכל סיטרא בליביה ברחימותא עילאה. . ומסגיאות שלהובא דרחימו עילאה לגביה אמר הסבי עיניך מנגדי. . אסחר עיניך לסטר אחרא דאינון מוקדין לי בשלהובי רחימותא. . ועל דא שפירא רחימותא דקודשא בריך הוא לאתדבקא ביה אמר דוד פנה אלי וחנני. :

וטעם לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ידוע לפי פשטו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו וגו' ועל דרך האמת יש לך לדעת ולהתבונן במה שהעירותיך כי ברית כרותה לשפתים וכל הצועק בדין מן השמים נזקקין לו והנה בבא הלילה שאז הוא ממשלת מדת הדין אם השכיר תובע עלבונו לפני השם יתעלה תפגע בו מדת הדין הממונה ליפרע מן החטאים:

ובספר הזוהר [קדושים פד' ב'] לא תלין פעולת שכיר אמאי. . אלא מקרא אחרינא אשתמע. . ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא וכו'. . אלא התם אזדהר דלא תתכניש בגינוי לעלמא עד דלא ימטי זמנך לאתכניש. . כמה דאיתמר עד אשר לא תחשך השמש. . מהכא אוליפנא מלה אחרא מאן דאשלים לנפשא דמסכינא אפילו מטון יומוי לאסתלקא מעלמא קב"ה אשלים לנפשיה ויהב ליה חיין יתירי. . ולא תלין פעולת שכיר. . תא חזי מאן דנטיל אגרא דמסכינא כאילו נטיל נפשיה דיליה ואינשי ביתיה. . איהו אזעיר נפשייהו וקב"ה אזעיר יומוי ואזעיר נפשו מההוא עלמא. . דהא כל אינון הבלין דנפקו מפומיה כל ההוא יומא כלהו סלקי קמי קדוש ברוך הוא. . וקיימין קמיה לבתר סלקא נפשיה ונפשייהו דבני ביתיה וקיימין באינון הבלין דפומיה. . וכדין אפילו אתגזר על ההוא בר נש כמה טבין ואפילו כמה עלמין כולהו מתעקרין מיניה ומסתלקין מיניה. . . ולא עוד אלא דנפשיה לא סלקא. . והיינו דאמר רבי אבא רחמנא לישזבן מינייהו ומעלבונייהו. . ואוקמוה יכול ואפילו עשיר. . תלמוד לומר ואליו הוא נושא את נפשו. . דוקא ואפילו מכל בר נש כל שכן מסכנא. . והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא אגיר מסתליק מעבידתיה יהב ליה אגריה. . ואמר ליה טול נפשך דאפקדת גבאי אזיל פקדונך. . ואפילו א"ל יהא בידך עד דבעינא לא הוה בעי. . אמר לפקדונך דגופא לא אתחזי דאתפקדא בידי כל שכן פקדונא דנפשא. . דהוא פקדונא דנפשא לא אתיהיבת אלא לקב"ה. . דכתיב בידך אפקיד רוחי. . אמר רבי חייא ובידא דאחרא שרי. . אמר ליה אפילו בידיה בתר דיהב. . כתיב לא תלין פעולת שכיר וכתיב לא תבא עליו השמש. . אלא תא חזי לית לך יומא ויומא דלא שלטא ביה יומא אחרא עילאה. . ואי הוא לא יהיב ליה נפשא דיליה כמאן דפגים ההוא יומא. . ובגיני כך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. . והאי דאיתמר לא תלין בגין דנפשיה לא סליק. . וסליק ההוא דמסכינא ואנשי ביתיה כמה דאיתמר. . וטעם לא תכלה פאת שדך לקצור ולקט קצירך לא תלקט טעמו מפורש לעני ולגר תעזוב אותם כי פגעה בהם מדת הדין וצוה לתת להם הדברים הנעזבים במקום העוזבת אותן והם ילקטו וימלאו כריסן מהן הואיל והיא עזבה אותן ועל כן אמרו רז"ל שתים לקט שלש אינן לקט כי שתים הם זוגות ומשם פרנסתן עד יערה רוח ממרום:

לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול וגו'. כבר הודעתיך עוד בסוד הברכות והתפלה כמה גדול כח הדבור לפעול הן לטוב הן להפך כי האותיות ביוצאם מהפה עושות רושם באויר ופועלות למטה ואף כי לפי האמת אין הבדל בין חרש לאדם אחר יש ליתן טעם לפי הפשט כי החרש חסר ממנו כח הדבור והשמיעה והחסר מן הדבר מוכן לקבל היזק מן החוש החסר בו יותר ממקום אחר. <:

ובספר הזוהר [קדושים פ"ה א'] תא חזי מאן דלייט לחבריה ואיהו קמיה ואיכסיף ליה כאלו אושיד דמיה. . והא אוקמוה. . והאי קרא דלאו חבריה עמה וההוא לייט ליה. . ההיא מלה סלקא. . ולית לך כל מלה ומלה דנפק מפומא דלא אית לה קלא. . וההוא קלא סליק לעילא. . וכמה קסטירין מתחברן עימיה דההוא קלא. . עד דסלקא ואתער אתר דתהומא רבא כמה דאוקמוה. . וכמה מתערין עליה דההוא בר נש. . ווי למאן דנפיק מלה בישא מפומיה והא אוקמוה. . ולפני עור לא תתן מכשול. . אוקמוה במאן דגרים לאחרא למיחטי. . ומאן דמחי לבריה רבה ולפני עור וכו'. . מאן דלא מטי להוראה ואורי כמה דתנינן. . כי רבים חללים הפילה. . ועבר משום ולפני עור לא תתן מכשול בגין דכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי. . דתנינן מאן דאזיל באורח מישור באורייתא ומאן דישתדל באורייתא כדקא יאות אית ליה חולקיה תדיר בעלמא דאתי. . וההוא מלה דאורייתא דנפק מפומיה אזיל ושט בעלמא וסלקא לעילא. . וכמה עילאין וקדישין מתחברן בההוא מלה. . וסליקא באורח מישור ואתעטרא בעטרא קדישא ואיתסיק בנהרא בעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן. . ואתקבל ביה ואשתאיב בגויה. . ואתנטע סחרניה דההוא נהרא אילנא עילאה. . וכדין נגיד ונפיק נהורא עילאה ואתעטר בההוא בר נש כל יומא כמה דאיתמר. . ומאן דלעי באורייתא ולא ידע לאשתדלא ביה באורח מישור ההוא מלה סלקא וסטי אורחין. . דלית מאן דאתחבר ביה כלא דחיין ליה לבר. . ואזיל ושט בעלמא ולא אשכח אתר. . מאן גרים ליה האי ההוא דסטי ליה מאורח מישור. . הה"ד ולפני עור לא תתן מכשול ובגיני כך ויראת מאלהיך אני יי'. . ומאן דתיאובתיה למילעי באורייתא ולא אשכח מאן דיליף ליה. . והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה גמגמתא דלא ידע. . כל מלה ומלה סלקא וקב"ה חדי בההוא מלה וקביל ליה ונטע ליה סחרניה דההוא נחלא. . ואתעביד מאינון מלין אילנין רברבין ואיתקרון ערבי נחל. . הה"ד באהבתה תשגה תמיד. . ודוד מלכא אמר הורני יי' דרכך אהלך באמתך. . וכתיב נחני באורח מישור למען שוררי. . זכאין אינון ישראל דידעין אורחוי דאורייתא ומשתדלי ביה באורח מישור. . דאינון נטעין אילנין דחיין לעילא. . ובגין כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו. . וכי אית תורה דלאו איהי אמת. . אין. . כגוונא דא דאורי. . מה דלא ידע ולאו איהו קשוט ודאי דאוליף מלה דלאו איהו אמת. . ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו. . ועם כל דא מבעי ליה לאיניש למילף מיליה דאורייתא מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע. . בגין דעל דא אתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע. . ולבתר אשתכח דאזיל בה באורייתא באורח קשוט. . תא חזי ישתדל בר נש לעלמין בפקודי אורייתא אפילו עביד שלא לשמה. . דמתוך שלא לשמה תהא לשמה. :

לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל וגו'. כבר ידעת כי המשפט הוא המכריע ראשון שנאמר משפט וצדקה ביעקב (תהלים צט ד). והזהיר שלא יטהו לצד העול. כענין שנאמר שויתי י"י לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט (תהלים טז ח). זהו נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה (תהלים לד יד). בעבור שהוא המכריע כדאמר בספר יצירה לשון חק מכריע בנתים. לא תשא פני דל. יתכן שירמוז לד' רבתי שבאחד והבן. בצדק תשפוט עמיתך. כענין צדק צדק תרדוף ושתף עמו המשפט שלא לקצץ בנטיעות. <:

ובספר הזוהר [קדושים פ"ה ב'] רבי יוסי פתח לא תעשו עול במשפט. . הא איתמר בפרשתא דא מלין עילאין ויקירין דאית ביה בפיקודי דאורייתא. . תא חזי תרין דרגין אינון הכא משפט צדק. . מה בין האי להאי אלא חד רחמי וחד דינא ודא אתבסם בדא. . כד איתער צדק דאין דינא דכולא כחדא דלית ביה רחמי ולא ותרנותא. . וכד איתער משפט אית ביה רחמי. . יכול יהא כולא דינא במשפט אתא קרא ואמר בצדק תשפוט עמיתך. . מאי טעמא. . בגין דצדק לאו דאני לדא ושביק לדא אלא כולהו כחדא בשיקולא חד. . כגוונא דא לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול. . אלא כולהו בשיקולא חד בצדק. . יכול יהא כולא דינא בצדק בלחודוי אתא קרא ואמר תשפוט. . דבעי לאתחברא כולהו כחדא ולא אשתכח דא בלא דא. . והאי שלימו דדינא. . וכל כך למה. . בגין דקב"ה שכיח תמן ובגין כך בעי לאשלמא דינא כגוונא דיליה ממש. . ותא חזי קב"ה שוי כורסייה דדינא בשעתא דדייני יתבי. . הה"ד כונן למשפט כסאו. . דמתמן אתתקן כורסייה דקב"ה. . ומאן אינון כורסייה אילין אינון צדק ומשפט. . הה"ד צדק ומשפט מכון כסאך. . ומאן דדאין דינא בעמא בעי למידן בכורסייה דמלכא. . ואי פגים חד מינייהו כאילו פגים לכורסייה דמלכא. . וכדין קב"ה אסתלק מבינייהו ולא קאים בדינייהו. . ומאי אמר עתה אקום יאמר יי'. . ורוחא דקודשא אמר רומה על שמים אלהים. :

וטעם ואהבת לרעך כמוך לפי פשוטו ידוע ובב"ר אמרו רבותינו זכרונם לברכה ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה אמר לו בן עזאי בדמות אלהים עשה אותו זה כלל גדול מזה שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי. אמר רבי תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה והנה האוהב את חבירו הנעשה בצלם אלהים הוא אוהב הש"י ומכבדו:

את חוקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים וגו'. איסור הכלאים וטעמו נרמז בדברי רבותינו זכרונם לברכה בחולין אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה מכה אותו ואומר לו גדל הה"ד הידעת חוקות שמים (איוב לח לג) כי קודם בריאת העשבים והאילנות ברא כחם למעלה וכל כח משפיע לעשב שלו ובבא הטל מן השמים יורדים ניצוצות הכחות אל העשבים ויש בו כח מכל העשבים. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהטל יפה לעולם וכשנפסק מן האילנות ומן העשבים שפע הכחות של מעלה אז ייבשו ויבול עליהם ולפיכך יבשים הרבה אילנות ועשבים קודם זה. ואחרי שכל עשב נאצל מכח ידוע שיש במרכבה העליונה הזורע כלאים משנה סדרי בראשית אם יינק עשב שכחו גדול מעשב שכחו קטן מחריב העולם כי אין ראוי לינק רק מבת זוגו כדוגמה של מעלה. והנה המרכיב שני מינין כאלו יחשוב שלא השלים הקב"ה כל הצורך ויחפוץ הוא להוסיף בו בריות ויעזור בבריאות עולם. ובעירוב הזרעים משנה אדם סדר בראשית שנאמר בהן למינהו והוא מכחיש ומערבב הכחות העליונים אשר משם צוה להם השם את הברכה חיים עד העולם וזהו שנאמר את חקותי תשמורו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה חוקים שחקקתי בהם את עולמי כי הצמחים כולם יסודותם בעליונים. וכבר ידעת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מקום שנאמר חוקה גזירת מלך היא שאין רשות לאדם להרהר אחר מדותיו ואין הכוונה שלא יהיה טעם לדבר אלא שלא ישנה אדם חוקי יי' יתעלה כי הוא כמי שמחליף מטבעו של מלך מכמות שעשאו כך המחליף במינין ועושה כלאים בשום דבר מזייף מטבעו של מלך. ופירוש מילת שעטנז מצאתי לחכמי הקבלה שפירשו שיש שטן אחד ממונה על מי שלובש שעטנז ויכול להזיק והוא שטן ע"ז בצירוף אותיות שעטנז. והגוים שאינן יודעים לכוין במלה קורין לו שטאנס. ועל כן רשום בספר התורה שעטנז ג"ץ סימן התגין כדי להורות שהמתעסק בתורה נצול מהמקטרג ההוא שהוא מלאך המזיק שהוא שטן ע"ז ג"ץ צורר גדול לאדם יורד ומתעה עולה ומסטין נוטל רשות ונוטל נשמה. ויש מפרשים כי שעטנז דומה לשתי מדות שיש למעלה המקטרגים על ישראל והקב"ה הפרידן זה מזה שלא יתחברו לעולם להזכיר עונותיהן של ישראל. והנה הלובש שעטנז מחבר הכחות הללו לערבב תפלתן של ישראל ואמר כי כל הלובש שעטנז בתפלתו סנדלפון המלאך הקושר כתרים להקב"ה מתפלתן של ישראל אינו מקבל תפלתו עם שאר התפילות שנדמה לו ככומר עבודה זרה הנותן כח לרוח הטומאה:

וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו. שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי'. כתב החכם רבי עזרא ז"ל וז"ל הטעם כי כחות האילן אינן נבדלין זה מזה עד שלשה שנים ומן הטעם הזה אמרו באשה פחותה מבת שלשה שנים ויום אחד כנותן אצבע בעין שעדיין אין בתוליה נגמרין עד לאחר שלשה שנים והן חוזרין לאחר מיכן ויום אחד שאמר באשה הוא כנגד השנה הרביעית שהיא מצות עשה להיות נטע רביעי עכ"ל ז"ל:

אמנם דעת חכמי הקבלה האחרונים וכן נראה דעת רבותינו זכרונם לברכה בספר הזוהר כי כל השלשה שנים הראשונים כחות הטומאה שולטין באילנות ולפיכך נקראין ערלה ופירותיהן נולדים מן הכח ההוא והנהנה מהן נהנה מכחות הטומאה הנקראת ערלה והכחות ההם נקראין לבעלי הקבלה קליפי אילן העליון. ושמעתי כי בתוך שלשה שנים ראשונים פועלין בעלי הכשפים פעולותיהן ומשלשה שנים והלאה נמשך על אותה הנטיעה כח אחד של קדושה והיא קדש הלולים. והבן אמרו להוסיף לכם תבואתה בה"א רומז לה' אחרונה של שם הבאה בשנה החמישית אחרי העדר כחות הערלה והטומאה השולטין וכבר ידעת בסוד העומר ושתי הלחם כי אלו הכחות ממשלתן בתחלה. וטעם להוסיף לכם הוא על כל ענין הנזכר למעלה כי אחרי קבלת כחות הטומאה חלקם בפירות הערלה ההולכים לאיבוד והסרתם מכרם השם יתעלה נטע שעשועיו ונתינת חלק למקום הקדושה עכ"פ תחול תוספת ברכה למטה כי בהתקן הצינורות העליונות ישפיעו למטה כענין שנאמר אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה (הושע ב כג). ומלת תענה כאילו יקראוה יושבי הארץ להשפיע להם ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בספר הזוהר (בראשית י"ח א) תוקפא דרוחא מסאבא בכל אינון תוקפין ואינון רזא דערלה וכו'. . ומן התורה אין המצוה הזאת נוהגת רק בארץ ישראל שנאמר וכי תבאו אל הארץ הטעם הוא כי הכחות הנזכרים הם סביב אילן העליון שנאמר זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וגו' (יחזקאל ה ה') וכתיב סביב רשעים יתהלכון (תהלים יב ט). ולפי דעת רבותינו ז"ל הלולים מלשון הלולא והרמז לזיווג כנסת ישראל להקב"ה:

ספר הזוהר [קדושים פ"ז א'] פתח רבי חייא ואמר וכי תבאו אל הארץ וכו'. . הא אוקמוה חבריא דהא אילנא לא עבד פירין אלא בארעא. . וארעא אפיק לון ואחזי לההוא איבא לעלמא. . וארעא עביד פירין מגו חילא אחרא דלעילא. . כמה דנוקבא לא עבדא פירי אלא מגו חילא דדכורא. . וההוא איבא לא אשתלים באשלמותא עד תלת שנין. . וחילא לא איתפקידת עליה לעילא עד דאשתלים. . ואתתקנו כחדא כדין הוא שלימותא. . תא חזי נקבא עד תלת זמנין דאתעברה איבא במעהא לא אשתלים. . עד לבתר תלת עידונין נוקבא אתקנא בההוא איבא ואיתבסמו כחדא. . כדין ההוא איבא שלימותא דכולא ושפירא דכולא. . בתר דנפק. . עד תלת שנין לא אית ליה חילא לעילא דהא כדין אשתלים בשולא דיליה. . ולוי אתידע מכולא תליתאה לאימיה דאיתתקנת ביה ואתבסמת ביה. . בתר תלת שנין איתפקדת עליה חילא עילאה דלעילא. . ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לי"י. . מאי קדש הלולים. . תושבחא לשבחא ליה לקב"ה. . עד הכא מכאן ואילך רזא דמלה. . ובשנה הרביעית מזדווגא כנסת ישראל בקב"ה והלולא אחת אשתכח. . דכתיב קודש הלולים ליי' הילולא וחדוה בזיווגא חד. . מאי שנה רביעית. . דא קדוש ב"ה. . ותנינן שנה רביעית דא כנסת ישראל דאיהי קיימא רביעאה דכורסייא. . ודא היא קדש הלולים. . הילולא קידושא אישתכח דקב"ה איזדווג בהדה. . וכדין חילין אתמנן על עלמא על כל מלה ומלה כדקא חזי ליה. . מיכאן ולהלן מתברכן כולהו ושרי למיכל. . כולהו בשלימותא דכולא באשלמותא לעילא ותתא. . ועד לא אישתלים כולא מלעילא ומתתא אסיר למיכל מיניה. . ומאן דאכיל מיניה כמאן דלית ליה חולקא בקב"ה. . דההוא איבא בלא רשותא עילאה קדישא קיימא. . דלא שרי עליה עד דאשתלים. . ובלא רשותא תתאה. . דהא לא איתבסמת חילא דארעא ביה. . וההוא דאכיל מיניה אחזי גרמיה דלית ליה חולקא לעילא בתתאה. . ואי בריך עליה ברכה לבטלה היא. . דהא קב"ה עד כאן לא שרי עלויה ולית ליה ביה חולקא. . רחמנא לישיזבן מאינון דלא משגחין ליקרא דמריהון. . זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי. . עלייהו כתיב ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. :

לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקניך. ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני יי'. אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה. אלו הד' פסוקים טעם אחד להם. והוא על דרך הכלל שלא יטעה האדם וידבק אחר הפעולות הנשפעות ממדת הפחד והדין והזכיר תחלה לא תאכלו על הדם כי היא מעבודת השדים הנקבצים בהקטרת הדם כאשר פירשתי כי בדם הם מתקרבים והוא להם לריח ניחוח כי הדם הוא ממדת הדין והפחד והם נדבקים במינם והנה האוכל על הדם הוא אוכל מזבחיהם להתקרב אליהם לדעת מהן עתידות ונותן כח באותן הכחות וכדי שלא לידבק במדת הדין כי אם במדת רחמים אמר לא תאכלו על הדם. ואמר לא תנחשו רוצה לומר לא תטעו אחר פעולת נחש הקדמוני הנקרא רוח מסאבא ופעולותיו נקראים ניחוש כדאמר ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ועל ידי השבעות ידועות הנקראים שם בטומאה מודיעים עתידות מאשר יבאו על האדם והטועה אחריהם הבורא סר מעליו ומניחו בידיהם וזהו מאמרם כל דקפיד קפדין בהדיה. ואחר מיתתו הכתות הנזכרות מתלוים עמו כמו שאמרו בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. ויש עוד מפרשים אזהרה שלא נעשה פעולת נחש הקדמוני שהטיל פגם בחוה העליונה. ויש מן המפרשים אחרונים שכתבו כי העובר על מצוה זו הנחש יהיה לבושו והבן זה ואם קבלה נקבל. לא תעוננו. מגזרת עונה כד"א אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. והזכיר אחרי כן איסור השחתת הפאות אחר שאסר לך להדבק בפעולות הנזכרים הזהירך שלא להשחית הכחות המיוחדין והנרמזים למדת החסד. וזהו סוד גדול מאד רמזתיו בפסוק בן פורת יוסף בסוד צורת האדם כי שערות האדם רומזים לכחות אלהיות שיש באדם העליון יש מהן אצילותן ממדת החסד ויש ממדת הדין ואותן אשר אצילותם ממדת החסד אסור להשחיתן וזהו סוד לא יקרחו קרחה בראשם כי היא אזהרה לכהנים הבאים ממדת החסד אמנם ללוים שהם ממדת הגבורה נאמר והעבירו תער על כל בשרם להחליש הכחות ההם הלא תראה כי הגוים אשר מדת הדין שופעת עליהם ובפרט לכומר עבודה זרה שרוח הטומאה שורה עליהם משחיתים הפאות בהקפת ראשם כי הם בזה כסומא בארובה וכן מנהגם גם בכתובת קעקע וכשתבין זה תדע טעם שאין הנשים חייבות בהקפת הראש כי הן דוגמת הלויים והבן זה. ונראה כי הכתוב מתאר השערות האחרים לכחות הדין שנאמר לחייו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר (שה"ש ה יג) וכתיב כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד ג') כל אלו המקומות רומזים למדת הדין. ובלשון הזה כתב הר' אלעזר ז"ל בספר הנפש שערות הראש יונקים מן המוח כמו המלאכים מן הכבוד. ועתה אביא לך לשון רבותינו זכרונם לברכה בספר הזוהר וטעם המצוה הזאת ובתנאי שתדע מה שכתבתי לך בפרשת ויחי ואם לאו יזיק לך להביאך בדמיונות כוזבות:

בספר הזוהר [אדרא רבא קמ"א א'] תקונא שתיתאה נפיק שערא בחד חוטא סחרניה דדיקנא וההוא איקרי חד מחמש פאין ותלייא בחסד וברחמים ולא איבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר ובגין כך לא תשחית את פאת זקנך. :

[שם קל"ג ב'] קם ר' ייסא פתח ואמר כתיב וחסדי מאתך לא ימוש וכתיב ובחסד עולם רחמתיך. . הני קראי קשו אהדדי. . ולא קשו דתנינא אית חסד ואית חסד. . אית חסד דלבר ואית חסד דלגו חסד דלגו הא דאמרן דעתיק דעתקי והוא סטים בסיטרא דא דדיקנא דאיקרי פאת זקן. . ולא בעי בר נש לחבלא האי סיטרא משום דאית חסד דלגו לגו דעתיק יומין. . ובגיני כך בכהן דלתתא כתיב לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו. . מאי טעמא דלא לחבלא אורחא דהאי חסד עתיקא. . וכהן מסיטרא דא קא אתי. . ותאנא בצניעותא דספרא בכולא איצטריך האי חסד לאתרבאה ולמיבני ולא לקטעא ליה ולא אישתיצי מעלמא. . והאי דכתיב וחסדי מאתך לא ימוש. . חסד דעתיק יומין. . ובחסד עולם חסד דאיקרי חסד עולם. . ואיהו אחרא כדכתיב עולם חסד יבנה. . יש להוכיח מכאן כי הקפת כל הראש שמה הקפה:

ובמקום אחר מספר הזוהר [שם ק"מ ב'] אמר ותאנא האי אורחא דנפיק תחות תרין נוקבין. . ושערין זעירין מלייא לההוא אורחא. . לא איקרי ההוא אורחא עובר על פשע. . דלית אתר לאיתעברא משום תרין גווני. . חד משום שערי דמשתכחין בההוא אתר וההוא אתר קשיא לאתעברא. . וחד משום דנחית ההוא אורחא עד רישא דשפוון. . וכתיב שפתותיו שושנים סומקין כוורדי. . מור עובר סומקא תקיף והאי אורחא דהכא בתרי גווני גזים ולא חייס. . ומכאן מאן דבעי לאגזמא תרין זמנין בטש בידיה בההוא אורחא. <ומכאן מי שרוצה להפחיד מכה בידו שתי פעמים באורח הזה:

ובמקום אחר [שם קל"ג א'] כתב דברים שיורו בתחלת העיון הפך זה המאמר אמר שם מתחות תרין נוקבין נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא אורחא. . משום דכתיב ועובר על פשע. . והאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. . ובגיני כך יתיב תחות תרין נוקביה חוטמא. . האי אורחא ושערא אתפסק ולא אתרבי בהאי אורחא. . משום כובש עונות. . וכתיב עובר על פשע למיתן עברא עד פומא דיימר סלחתי. . הנך רואה הפך המאמר הראשון ולפי האמת יתיישב כי המאמר הראשון נאמר על מ"ד של מטה הנקרא זעיר אפין וזה האחרון נאמר על המדה הנקרא עתיקא קדישא וכן אמר שם זעיר אפין כד נחית אורחא מתחות נוקביה חוטמא כתיב ויחר אף יי' בם וילך. . מאי וילך דנפיק רוחא מרוגזא דאינון נוקבין. . ומאן דאישתכח קמיה אזיל ולא אשתכח. . הה"ד כי רוח נשבה בו. . בההוא אורחא כתיב ועבר יי' לנגוף את מצרים. . באריך אפין כתיב ועובר על פשע ורוח עברה ותטהרם הכא כתיב עובר על פשע. . ותבין זה ממה שהעירותיך למעלה בזכר ונקבה. ונרמז עוד באומרו לא תקיפו פאת ראשכם לראש של מעלה והרמז שלא ישים היקף וקצבה וגבול לקוצו של יו"ד של שם המיוחד והעובר על לאו זה ולא שב אמרו קצת מן המקובלים כי סופו להיות כומר לעבודה זרה בדרך שהלך בה מוליכין אותו השם יצילנו ברחמיו. וטעם ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם גם איסור כתובת קעקע תבין מפסוק ויתגודדו כמשפטם (מלכים א' חי כח) והבן אמרו כמשפטם ולא אמר כמנהגם רק כמשפטם והכוונה כפי מה שיחייב עבודתם שהיו עובדים למדת הפחד ע"י קציצה והיו חוקקים על עצמותם שם כחות הטומאה שהיו עובדים להם כענין ותהי עונתם על עצמותם (יחזקאל לב כז). ולשון קעקע הוא מלשון רז"ל מקעקע כל הבירה כולה והרי הוא סותר כחות הטהרה ומושך עליו רוח הטומאה. ואמר לנפש בעבור כי מדת הדין חלתה עליו די לו באבילות ממוצע ובפסוק לא תתגודדו נבאר יותר בגזירת האל. ואמר אני יי' וכבר ידעת פירוש אני. ואמר אחרי כן אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה ולפי הפשט סמך הזנות לעבודה זרה כי ענין אחד הוא ואמר ולא תזנה הארץ לסוד גדול כמו שפירשנו בפסוק ותטמא הארץ וזהו ומלאה הארץ זמה רמז לכחות הטומאה הנשפעין בה בסבת חטא בני אדם. ויש עוד לפרש אל תחלל את בתך היא כנסת ישראל בתו של אברהם אבינו ע"ה והזהיר שלא לחללה ולהזנותה והמשכיל יבין:

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני יי':

ספר הבהיר שמור את יום השבת ההוא במדה שביעית נאמר דכתיב את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. מאי ניהו מדה שביעית הוי אומר זה מדת טובו של הקב"ה ומאי טעמא אמר שבתותי ולא אמר שבתי משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אשה נאה וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו והמלך יש לו בנים נאים ואהבם ואמר להם הואיל וכן הוא שמחו גם אתם ביום שמחתי כי אני בשלכם אני משתדל וגם אתם הדרו אותי. ומאי טעמא זכור ושמור זכור לזכר ושמור לכלה. ומאי טעמא ומקדשי תיראו שמרו עצמכם מן ההרהור כי מקדשי קדוש הוא למה כי אני יי' בכל צד. הכוונה היא שלא יקצצוה מן הבנין וזהו כי אני יי' בכל צד. אמנם מה שנראה לומר דעת הרב הגדול ז"ל כי באמרו שבתותי תשמורו רמז לשבת הגדול וסמך לו השמירה כענין נעוץ סופו בתחלתו להחביר כנסת ישראל לדודה. ואחר כן רמז למדת שמור. ואמר ומקדשי תיראו והנה כלל הכל ולזה אין מלאכת בית המקדש דוחה שבת והבן זה. ובתורת כהנים אמרו רז"ל כאן הזהיר על כל המצות רמזו שכל המצות בכלל שבת והמקדש וכבר הזכרתי זה בזכור ושמור:

וטעם אל תפנו אל האובות ידוע כי הם נשפעים מרוח הטומאה ועל כן סמכו לפסוקים של מעלה. <:

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וגו'. לפי הפשט הוא כי יש תועלת גדולה בכבוד תלמידי חכמים ועוד אמרו רז"ל בספר הזוהר [קדושים פ"ז ב'] מפני שיבה תקום מפני שיבה דאורייתא תקום. . מכאן דבעי בר נש למיקם מקמי ספר תורה. . והכי אמר ר' ייסא סבא כד הוה חמי ספר תורה הוה קם מיקמיה ואמר מפני שיבה תקום. . כד הוה חמי חומש דאורייתא עבד ליה הדורא והוה אמר והדרת פני זקן. . כגוונא דא בעי בר נש למיקם בקיומיה לקמיה דת"ח. . בגין דאיהו קאים בקיומא עילאה קדישא. . והדרת פני זקן דאיהו תלמיד בעלמא. . ורבי שמעון הוה אמר מכאן רמז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה. . ותו תני מפני שיבה אזהר ליה לבר נש עד לא יסתלק לשיבתא דייקום בקיומא טבא בעלמא. . בגין דההוא הדורא ליה. . סוף יומוי ולית שבחא ליה לבר נש כד איהו סב ואיהו לא יכיל למהוי ביש. . אלא שבחא דיליה כדאיהו בתוקפיה והוא טב. . ושלמה מלכא אמר גם במעלליו יתנכר נער. . כגוונא דא וזכור את בוראך בימי בחרותיך. . ומזה המאמר תבין טעם לדברי רז"ל את יי' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים כי הוא לכבוד השפע הנשפע מן החכמה והנאצל ממנה:

לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. פשטו ידוע ונרמז בו עוד שהמשפט הוא המכריע בנתים לא תעשה בו עול כד"א נצור לשונך מרע (תהלים לד יד) כלומר שלא יטהו אל הרע והוא הנקרא שקל הקדש שהמאזנים העליונים תלוים בה הנקרא בפסוק שלאחר זה מאזני צדק. וידעת פירוש צדק ומשפט מפסוק צדק ומשפט מכון כסאך תהלים פט טו) והזכיר ד' פעמים צדק בפסוק זה כנגד הנקראים צדקות י"י:

ובספר הזוהר [זוהר ח"א ל"ג ב'] רבי יוסי אומר טיפסא דשקלא באמצעיתא קיימא וסימן במדה במשקל ובמשורה. . משקל לישנא דקיימא באמצעיתא ורזא דא שקל הקדש. . ומאזנים ביה קיימין ואתקלו. . מאן דאתקלו ומאזנים. . דכתיב מאזני צדק. . וכולהו קיימין במתקל שקל הקדש. <וכל המוחין עומדים במשקל שקל הקדש:

ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו כי מזרעו נתן למולך. כבר הודעתיך פירוש מלת אני. ומלת פני יש לפרש פנים של זעם והענין כי מדת הדין תחול עליו בעבודת המולך וכבר ידעת כי הוא עבודת האש והנה ענשו מדה כנגד מדה. אמנם הנראה מדעת הרמב"ן ז"ל כי הם פנים המאירים כי הוא מתעב את גאון יעקב בהקריבו את בניו למולך. ואמר למען טמא את מקדשי כי בית המקדש של מעלה מטמא בעבודת המולך. ולחלל את שם קדשי רמז לשם הגדול המתחלל בעבודה ההיא והבן הזכירו טומאה במקדש וחלול בשם קדשו וזהו מה שאמרו רז"ל אמר רבי חנינא כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית (משלי כח כד). אין אביו אלא הקב"ה שנאמר הלא הוא אביך קניך ואין אמו אלא כנסת ישראל. והטעם כי החפץ ביצירה שיברכו את ישראל בשמו הגדול כי משם קיום העולם והרמז לזה מה שנאמר באשת חיל תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה והבן זה מאד. ומטעם זה הזכיר אחר זה הענין איסור אוב וידעוני והעריות כי עבודה זרה נדמית בכל מקום לזנות והוא המקנא אם אותם שנולדו יזנו אחר עבודה זרה כטעם אשר יולדו לי כי היא האומנת:

וטעם כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו כתב הרב הגדול ז"ל על דרך האמת בעבור שאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי אני י"י אלהיכם ואמר אני י"י מקדשכם כי השם הנכבד הוא המקדש אותנו כי הוא אבינו וגואלנו מעולם שמו אם כן המקלל המשתתפים ביצירה חייב מיתה וזה טעם משפט הנואף והנואפת אשר סמך לכאן והקדימו לכל העריות וכבר רמזתי זה עכ"ל ז"ל. ומכאן תבין טעם הכפל אביו ואמו קלל והרמז לד"פ (אולי דו פרצופין):

וטעם ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוגו. כבר רמזתי בפסוק ובכל בהמה לא תתן שכבתך ונתעוררו רז"ל בטעם מיתת הבהמה ואמרו אם חטא אדם בהמה מאי חטאה וכו'. ולפי דעת קצת חכמי הקבלה האחרונים יש טעם גדול במיתת הבהמה כמו שאני עתיד לכתוב בסוף הפרשה בגזרת האל. והזכיר אחרי כן והתקדשתם והייתם קדושים וגו' וכלל בזה הטעם לכל המצות הכתובות למעלה ולהיותינו קדושים כד"א והיה מחניך קדוש וזהו כי קדוש אני י"י אלהיכם ושלא לטעות אחר פעולות הגוים שנאמר ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקוץ בם. הבן מלת אלה ותבין כי היו טועים אחרי הפעולות הנזכרות. וטעם אשר אני משלח ידעת פירוש אני כי הוא המשלח. וזהו ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כמה דאת אמר כי חלק יי' עמו וכתיב כי שמך נקרא על עירך ועל עמך (דניאל ט יט) וכבר פירשתיו:

והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשותיכם וגו'. כבר הודעתיך סוד הבהמות הטהורות והטמאות וקצת מחכמי הקבלה האחרונים אומרים כי העובר על העריות סופו להתלבש בבהמה טמאה או בשקצים ורמשים ולזה רמז ולא תשקצו את נפשותיכם, ולכל הרמש שבודאי יוכל אדם לשקץ נפשו בהם וזהו ואקוץ בם. ואמרו בעונש הבא על חמותו כי סופו להתלבש בחסידה וחבריה יהרגוה. והבא על דודתו סופו להתלבש בגויה ותתגייר זהו דודתך כלומר שסופה לשוב לדתינו ולתורתינו. והבא על אשת אחיו סופו להתלבש בפרד שנאמר ועיר פרא אדם יולד (איוב יא יב) על שהפריד הבנין של מעלה. והבא על אשת איש יתגלגל בחמור זהו סוד כי תראה חמור שונאך עזוב תעזוב עמו. הבא על אשת דודו יתלבש באשה אשדודית. הבא על הבהמה יתגלגל בעטלף כי נתעטף בדבר עבירה. הבא על הזכר יתלבש בשפן או ארנבת כי הם זכרים ונקבות ושנה אחת באין עליו ושנה אחת יבא על אחרים. הבא על הגויה יתגלגל בקדשה יהודית שנאמר והייתם בקדשים. הבא על הנדה יבא בגויה המשמשות מטותיהן נידות כי כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו. הבא על כלתו יתגלגל בפרדה הבא על שתי אחיות יתגלגל בקדשה גויה שיבאו עליה שני אחין. הבא על אשת אביו יתגלגל בגמל זהו שנאמר גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי שארו זו שאר אביך הוא והנה הוא היה חצוף בעריות וסופו להיות צנוע כגמל. הבא על אמו יתגלגל בחמור נקבה וכולן דווקא אם לא שב בחייו. ואם קבלה נקבל. וענין אוב והידעוני פירשתיו וידוע בדברי רבותינו כי היו משביעין בשמות הטומאה ומטריחין את המתים ולכך אסור לעשות ויש אומרים כי מתלבש בהם רוח הטומאה ומדבר עתידות ששומעין מישיבה של מעלה אף כי הם חוץ ממחיצתו של הקב"ה ומשם קבל כח בלעם הרשע: