רקנאטי על התורה, בא

בא אל פרעה:

למען שתי אותותי אלה בקרבו. כבר פירשנו מלת אלה ומשם באו מכות מצרים. וטעם כי אותה אתם מבקשים יתכן שירמוז למה שכתוב יעלו על רצון מזבחי (ישעיה נו ז) והבן:

ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. טעם היותה בחצות הלילה כי אז ממשלת מדת הדין לפעול פעולתה ואותה שעה היתה שעת מאדים הממונה על הדם ועל ההריגה שהרי בחמישי בשבת יצאו אבותינו ממצרים ובליל חמישי מתו בכורי מצרים וכשתחשוב סוד כצנ"ש חל"ם בראשי לילות חל"ם כצנ"ש בראשי הימים תמצא תחלת מאדים בחצות ליל חמישי. ואומר אני יוצא הרמז לשכינה הנקראת אני. וטעם יוצא כטעם הנה י"י יוצא ממקומו (ישעיה כו כא). רוצה לומר יוצא ממדת רחמים ובא לו למדה הדין:

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. כבר רמזתי לך סוד משמרה שנייה כלבים צועקים והרמז שלא תשלוט עליהם מדת הדין. ואמר לשונו כענין ועולתה קפצה פיה (איוב ה טז) זהו מיד כלב יחידתי (תהלים כב כא). ואמרו רז"ל מלאך המות בא לעיר כלבים צועקים. וראיתי שכתב אחד מתלמידי רבי יהודה החסיד כי פעם אחת היה כלב זועק וזנבו מונחת בין ירכותיו והיה מהלך לצדדין מאימת מלאך המות ובא אחד ודחף את הכלב למקום אשר היה בורח משם ומת הכלב לאלתר:

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כבר ידעת כי המאורות הם רמז לדיו פרצופין ועל כן אין ללבנה אור רק מהשמש כמו שאמרו רז"ל אספקלריא דלא נהרא מגרמא אלא בעששיתא דנקטא נהורא ונהיר. וסוד החידוש הוא כשמתקרבת לקבל מהשמש. ולזה אמרו רז"ל מי שטעה ולא הזכיר של ראש חודש ערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין את החודש בלילה. כטעם תפלת ערבית רשות וכבר רמזתי זה. ובעבור כי עיקר קבלתה מן האש הגדולה המתפשטת בה תחלה על כן תיקנו לתת לה חלקה בכל ראש חודש שעיר ונוטל פרס זה מאת המלך ית' כדי שלא תקטרג ולא תהיה זוהמת הנחש הקדמוני בה. שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז'):

ובספר הזוהר [זוהר ח"א ס"ד א'] כד סיהרא אתקרב לשמשא. . איתער קודשא בריך הוא סיטרא דצפון ואחיד בה ברחימו ומשיך ליה לגביה. . ודרום איתער מסטרא אוחרא. . וסיהרא סלקא ומתחברא במזרח. . וכדין ינקא מתרין סטרין ונטיל ברכאן בחשאי. . וכדין אתברכא סיהרא ואתמלייא. . והכא מתקרבא אתתא בבעלה. . וכמו דאית רזא דיוקני שייפי אדם ותיקונוי. . הכי נמי איהו רזא ותיקונא דנוקבא. . וכולא פריש בגוון. . הכי נמי לתתא רזא ותיקונא דאדם תתאה אוחרה תחות סיהרא ותיקונא דאתתא. . וכמו דרועא שמאלא לעילא אחיד בה ואיתער לקבלא ברחימו. . הכי נמי לתתא האי נחש איהו דרועא שמאלא רוח מסאבא. . ואחיד בה מאן דרכיב ביה לסיהרא ומשיך ליה בציקו דקוטפא ואיסתאבת. . וכדין ישראל לתתא מקרבי שעיר וההוא נחש איתמשיך אבתריה. . וסיהרא אתרבא וסלקא לעילא ואיתקשרא לאיתברכא. . ונהרין אנפהא מה דאיתחשכת לתתא. . זהו סוד העזאזל ועולתה קפצה פיה. ואמרו רבותינו ז"ל בתורת כהנים כדי ליתן לתוך פיו של שטן. אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה רבי חנינא בריה דרבי אחא אמר משל לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו בא זאב ונזדווג לו אמר תנו לו תיש אחד כדי שיתגרה בו. רבי חמא ברבי חנינא אמר משל למלך שהיה יושב בסעודה ובא כלב ונזדווג לו אמר המלך תנו לו אבר אחד שיתגרה בו. וסוד הענין כדי שהמקטרג לא יצא ריקם מלפניו הואיל והוא אינו תובע רק דין מלפניו. והמשל הנזכר ועוד משל אחד שאמרו רבותינו ז"ל משל לרועה שהיה עומד על שפת הנהר ורוצה להעביר את צאנו נשא עיניו וראה זאב בא לעדר לפזר את צאנו אמר הרועה בעוד שאני מעביר את אלו יבוא הזאב ויאכל את אלו מה עשה בחר תיש גדול וחזק אמר אטלנו ואתננו לו ובעוד שהתיש מתעסק עמו והוא עם התיש אעביר את צאני. כל המשלים האלו נאמרו על איוב כי בעוד שהמקטרג לפני הקב"ה ותובע דין אמת שנאמר ויבוא גם השטן בתוכם והיה בראש השנה שנאמר ויהי היום ותרגומו והוה ביום דינא רבא יום מיתבע סורחנייא אז בא השטן לקטרג וכדי שלא יקטרג על ישראל השליך לו הקב"ה תיש אחד בין שיניו זה איוב ואמר לו השמת לבך על עבדי איוב ואתה יודע כי השטן לא שאל על איוב אלא הקב"ה נתנו לו כדי שיתפרש מבניו ולא יגע בהם וכן היה שהניח את ישראל ונתעסק באיוב כדי שלא יצא ריקם מלפניו זהו שאמר איוב שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה. תרגום משמרת מטרת רוצה לומר כדי לשמור את ישראל הקימני אצלו. זהו סוד העצם והתיש כי בהשליכו לכלבו נהפך לאוהבו מכשכש לו בזנבו. כי אמר אכפרה פניו ועל כן הוא שעיר כי הוא הראוי לו כמה דאת אמר שעירים ירקדו שם (ישעיה יג כא):

ספר הזוהר [פקודי רס"ט א'] תא חזי בכל ריש ירחא וירחא כד סיהרא איתחדשא. . יהבין ליה להאי קץ כל בשר חולקא חדא יתיר על קרבנין לאתעסקא ביה וישתמש בחולקיה. . ויהא סיטרא דישראל בלחודייהו בגין דיתייחדון עם מלכיהון. . ודא איהו שעיר בגין דהוא חולקיה דעשו. . דכתיב ביה הן עשו אחי איש שעיר. . ועל דא איהו משתמש בחולקיה וישראל אינון משתמשין בחולקייהו. . [פקודי רל"ז ב'] זכאה חולקיה דמאן דיכיל דלא ידכרון חובוי לעילא ולא ישגחון עליה לביש. . וישראל כולהו בעיין לאסטמרא מיניה. . כל שכן בר נש בלחודוי. . וכל שכן דהא ברזא עילאה דלעילא דבעינן לאסטמרא. . למיהב ליה בכל ירחא וירחא כד סיהרא בעי לאתחדתא חד שעיר בגין דלא יקטרג חדוותא. . ויטול חולקיה כדקא חזי ליה. . וסיהרא קדישא לינקא בקדושה לחדתותיה כדקא יאות. . וכד מתחדשא בכל ירחא וירחא בגין כך איקרי נער והא אוקימנא. . ובגין כך ישראל קדישין אינון עמא חד בייחודא קדישא. . קדוש ברוך הוא יהיב לון עצה לאישתזבא מכולא. . זכאין אינון בעלמא דין וזכאין אינון בעלמא דאתי. . שנאמר ועמך כולם צדיקים וגו'. . ומכאן תבין טעם מה שתיקנו במוסף ראש חודש זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא:

דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר וגו'. פסח מצרים מקחו היה מבעשור רמז לעשר ספירות בלימה. ובעניני הפסח אתן לך כלל אחד כבר ביארנו כי גאולת מצרים היתה על ידי מלאך הגואל בכח השם הגדול זהו אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה והשה מן הפסח רומז אליה ובעבור היותה כלולה מן הרחמים על כן צוה להיות זכר כי המדות כוללות זו את זו כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום וצוה ג"כ להיותו תמים כי הוא בא לרצון השם הנכבד רמז לשכינה שנאמר בה כולך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז') כי מאחר שבא לשים שלום בעולם כל מדות הדין ספו תמו. והכל שלום הפך ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה והבן זה מאוד. והיתה מצות שחיטתו בין הערבים בעת תפלת המנחה שתיקן יצחק אבינו ע"ה וכבר ידעת ענינה ונתינת הדם על המשקוף ועל המזוזות הוא דוגמת הקרבה למדה ההיא כענין שנאמר והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וגו'. והיתה מצות אכילתו בלילה רמז למדת לילה ועל כן לא תותירו ממנו עד בוקר. וטעם להיותו צלי אש לרמוז לאש של מעלה אוכלת אש וצריך להתיש כחה וכח המקטרגים המקבלים משם וזה טעם איסור בשל מבושל במים:

ספר הזוהר [פקודי רל"ז א'] תא חזי במלה דההוא סיטרא דלהון. . דכתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש. . לתברא ליה ולאכפייה ליה וכדין כל אינון דאתיין מסיטריה לא שלטי. . וזה טעם ראשו על כרעיו ועל קרבו והבן זה. ויש מפרשים הטעם ליחדה ייחוד שלם ולא יטעו בה להפרידה מן הבנין וזה טעם ועצם לא תשברו בו. והיתה מצות אכילתו על מצות ומרורים שתהיה כלולה כי המצה רמז למדת רחמים והמרור למדת הדין ולשונו מוכיח כן:

וככה תאכלו אותו וגו'. הפסוק הזה אומר לך דרשני אמר מתניכם חגורים רומז למה שפירשתי בויעשו להם חגורות כי מלת חגורה רומז לדין שנאמר חגור חרבך (תהלים מה ד) וחגור נתנה לכנעני (משלי לא כד) הנאמר על אשת חיל והבן זה ועל כן מלת חגורם חסר י' וזהו נעליכם ברגליכם כמה דאת אמר מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז ב') ומקלכם בידכם כמה דאת אמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה והבן זה. ואכלתם אותו בחפזון תרגום יונתן בן עוזיאל ותיכלון יתיה בבהילו דשכינת מאריה עלמא. וכן אמרו רבותינו ז"ל במכילתא אבא חנון אומר משום רבי אליעזר זה חפזון דשכינה אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר קול דודי הנה זה בא וגו' הנה זה עומד אחר כתלינו (שיר השירים ב׳:ח׳) יכול אף לעתיד יהיה בחפזון תלמוד לומר כי לא בחפזון תצאו (ישעיה נב יב). ובאלה שמות רבה כי לא בחפזון תצאו לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניכם שנאמר ויי' הולך לפניהם יומם אני ובית דיני אבל לעתיד לבוא אני לבדי שנאמר כי הולך לפניכם יי' ומאספכם אלהי ישראל (שם). וסוד המדרש הזה הוא כאשר פירשתי כי בגאולת מצרים היה הקב"ה עמם ביום ובית דינו עמהם בלילה אבל לעתיד לבוא תהיה השכינה כיריעות שלמה כמה דאת אמר נוטה שמים כיריעה (תהלים קד ב). ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב) והכל במדת רחמים מיוחדת שנאמר אשים מדבר לאגם מים וגו' (ישעיה מא יח) ונרמז סוד זה במאמר ירמיהו הנביא ע"ה בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו עוד ארון ברית יי' ולא יעלה על לב ולא יזכרו וגו' בעת ההיא יקראו לירושלים כסא יי' וגו'. וסוד ארון הברית אבאר במקומו בגזירת האל. גם רז"ל רמזו זה בפרק קמא דתעניות אומר שם אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם שימני כחותם על לבך (שה"ש ח ו') אמר לה בתי את שואלת דבר זה פעמים נראה ופעמים אינו נראה חייך אני אראה לך דבר הנראה לעינים שנאמר הן על כפים חקותיך (ישעיה מט טז) ופירוש זה המאמר פירשתי בפסוק ויתעצב אל לבו. ומשם תשכיל ותבין כי האכילה בחפזון דומה קצת להלעיטני נא האמור בעשו והבן זה. ומכאן תבין סוד הסבת שמאל שתיקנו רז"ל בלילי הפסח:

ועברתי בארץ מצרים וגו'. דרשו רבותינו ז"ל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך והכיתי כל בכור בארץ מצרים אני ולא שרף. אל תתמה באמרו אני ולא מלאך אני ולא השליח. וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וכתיב ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. כשתבין כי מכות מצרים היו ע"י מדת הדין בכח השם הגדול וזהו וישלח מלאך כי נקרא מלאך הגואל כאשר ידעת. אמנם הרב (הרמב"ן) ז"ל כתב כי טעם ולא יתן המשחית הוא המלאך המשחית בעולם בעת הנגף כענין ויאמר יי' אל המלאך המשחית הרף ידך לא המשחית במצרים כי הב"ה הוא המכה עכ"ד. ובמסכת בכורות אמרו נגלה עליהם הקב"ה בעצמו ובכבודו הרמז להקב"ה ולשכינת עוזו ולזה רמז אעשה שפטים אני יי' וידעת פירוש אני יי':

ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. זה הסוד שרמזתי לך כי מצרים ראש לכל הממשלות שבשרי האומות ולפיכך ויהרוג יי' כל בכור. יפקוד י"י על צבא המרום במרום (ישעיה כד כא):

שבעת ימים מצות תאכלו וגו'. טעם חיוב אכילת מצה בלילה הראשון ואסור אכילת חמץ כל שבעה כבר רמזתיו כי החמץ רמז למדת הדין החמוצה והוא מלשון מכף מעול וחומץ (תהלים עא ד). והמצה רמז למדת רחמים. ובענין המנחות יתבאר יותר בגזירת האל. ונוהגת המצוה הזאת ז' ימים רמז לז' צורות הקדושות שיש לו להקב"ה וכדי שלא יקצץ בנטיעות ויתן כל הכח בשכינה בלתי כח השם הגדול על כן צוה באכילת מצה שלא יזוז דעתו ממדת רחמים זהו שאמרו רבותינו ז"ל כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה וכו'. ומכאן תבין רמז באיסור הקרבת השאור והבן:

ולקחתם אגודת אזוב וגו'. כבר רמזתי לך כי זהו דוגמת הקרבה לרצות מדת הדין. ויש מפרשים כי אגודת אזוב רומזת לכנסת ישראל שבה נאגר ונאסף הכל וטעם טבילתה בדם כמאמר רבותינו ז"ל שהקב"ה טובל באש והכוונה שקבלה כח ממדת הדין הקשה הנרמזת לדם וזה טעם והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות כדרך כי עלה מות בחלונינו (ירמיה ט כ') ולהורות שעד בית י"י העליון הגיע דינם החרוץ:

ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר. ביארתי ענין זה בפירוש תיבת נח כיון שניתן רשות למחבלים לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע וזה סוד גדול עדיין יתבאר בגזירת האל. ובמדרש רות (זוהר חדש פ"א טור ג') בזמן שהרעב בעיר לא יראה אדם עצמו ולא יהלך יחידי בעיר מפני שמלאך המות נמצא שם ויש לו רשות לחבל ועל דא כתיב ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. כיוצא בו בזמן שהדבר בעיר יסגור אדם עצמו ולא יתראה בשוק כי כיון שנתן רשות למחבל מי שפוגע בו ניזוק ואיהו מתחייב בנפשו. והרב ז"ל כתב ואתם לא תצאו הזהיר הכתוב את ישראל שלא יצאו מפתח ביתם בלילה ההוא לפי שהקב"ה עובר במצרים כמלך שעובר ממקום למקום ואיספקלטורין שלו לפניו שלא יפגע בו אדם ולא יסתכל בו שנאמר ובא י"י אלהי כל קדושים עמך (זכריה יד ה) וכן ושמתיך בנקרת הצור להגן עליו מפמליא של מעלה:

ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה. כל מקום שנאמר וי"י הוא ובית דינו. וכן תרגום יונתן בן עוזיאל ומימרא דיי' קטיל כל בוכרא. וידעת פירוש מימרא וכבר רמזתי זה. וטעם מיתת הבכורות משני טעמים כי לא תתרוה צמאונה רק בטובים שבהם כענין וממקדשי תחלו (יחזקאל ט ו') ועוד כי יש לבכור כח האם יותר וענין קין יוכיח ועל כן תלוי בפטר רחם והבן זה:

זאת חקת הפסח וגו'. כבר ידעת פירוש מלת זאת. והרמז הנרמז על זאת אספדה ואלילה (מיכה א ח') שרמז על גלות השכינה ונקרא גם כן חוקת ועל כן כל בן נכר לא יאכל בו. כי מי שאינו שומר מצותיה אינו ראוי ליהנות ממנה. ומטעם זה כל הנכנסין תחת כנפי השכינה ומתגיירין נקראים גירי צדק כמה דאת אמר צדק צדק תרדוף:

בבית אחד יאכל. כענין ומפתח אהל מועד לא תצאו והענין שתהיה הברכה מצויה שם כענין ונטל ברכאן בחשאי וידעת כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הצנוע. ועצם לא תשברו בו. הטעם כדי לחלוק כבוד למדת הדין וליחדה ייחוד שלם:

המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. הנה מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול הפסח הטעם כי בעוד כחות הטומאה והערלה עליו אינו ראוי לידבק בשכינה ובהגלות אות ברית קודש אז השכינה יונקת ממקום טהרה וכבר רמזנו זה וזה טעם וכל ערל לא יאכל בו:

קדש לי כל בכור פטר כל רחם וגו'. טעם המצוה לפי פשוטו מבואר בפסוק ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג יי' כל בכור וגו' על כן אני זובח ליי' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. בעבור שהיו בכורי מצרים חלק מדת הדין ובכורי ישראל ניצולו על כן צריך לפדותם לתת כופר כענין מצאתי כופר (איוב לג כד) כמו שרמזתי בעקידת יצחק והיתה טעם נתינתו לכהן שלא תהא מדת הדין קשה כענין כל חרם בישראל לך יהיה וזה טעם כל פטר חמור כי הוא רוח הטומאה כמה דאת אמר אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג ב). ואם לא תפדה וערפתו רמז למדת הדין כסוד עגלה ערופה והבן. וטעם בעבור זה עשה י"י כתב הרב (הרמב"ן) ז"ל על דרך האמת מה שאמר הכתוב בעבור זה כמו זה אלי ואנוהו. יאמר כי בעבור שמו וכבודו עשה עמנו והוציאנו ממצרים וכו'. כוונתו ידועה כי מלת זה רומזת לצדיק ואלי לשכינה וזהו אומרו בעבור שמו וכבודו ולא בזכותינו כענין צדיק ונושע הוא (זכריה ט ט'):

והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. יש לך להתבונן על סוד התפילין וכוונתם ארבע פרשיות שבראש רומזים לארבע ספירות חכמ"ה בינ"ה גדול"ה גבור"ה והפרשיות מורות עליהן. הראשונה קדש לי כל בכור מורה על ראשית שהיא חכמ"ה ואמרו עליה בספר הזוהר [ואתחנן רס"ב א'] ודא איקרי פטר כל רחם פתחא דכל משיכותא ויסודא דלעילא. . והיא הנרמזת ביו"ד של שם המיוחד הרי מתאחד התפארת באין סוף ע"י חכמה הנקראת ראשית בסוד קדש לי כל בכור. שנייה להתבונן על יציאת מצרים מורה על בינה מפני שיציאת ישראל ממצרים מורה על שיחרור עבדים אשר הוא ביובל והיובל הוא בשנה הנ' והרמז בו לבינה שיש לה נ' שערים והיא רמוזה בה"א הראשונה של שם המיוחד והתבונן בתנועת הה"א שאין בה רק הוצאת הרוח כד"א ביום הניח י"י לך מעצבך (ישעיה יד ג). וכשתבין זה תדע כי במדת הבינה יצאו ישראל ממצרים ואז נפתחו שערי הבינה ועל כן תמצא יציאת מצרים בתורה נ' פעמים זהו סוד וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים זהו הכתוב בפרשה זו כי בחוזק יד הוציאנו כי הבינה היא חוזק היד כי שואבת ממנה היד השמאלית ובכח הבינה יצאו ישראל מבית עבדים ונפתחו להם חמשים שערים ואלמלא אותם חמשים שערים שנפתחו אין יכולת לישראל לצאת ממצרים כי השר של מצרים הוא בכור ואין יכול לו אלא הבינה של מעלה ממנו ועל כן תקנו שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים וכו'. ואמרו רבותינו ז"ל בפסוק כשושנה בין החוחים מה השושנה בין החוחים קשה ללוקטה כך היו ישראל קשין להגאל ממצרים. שלישית שמע מורה על אהבת חסד. רביעית והיה מורה על מדת הדין הקשה שמזהרת על העונשין ובאלו הארבע ספירות מתעטרת תפארת ישראל ומניחן הנרמז באות וי"ו של שם המיוחד זהו סוד כי שם י"י נקרא עליך שם י"י ממש. ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש. אמנם הארבע פרשיות שבזרוע הם רמז לתפאר"ת נצ"ח והו"ד יסו"ד ובהם מתעטרת כנסת ישראל הנרמזת בה"א שנייה של שם בן ארבע אותיות והרמז בהם ויעש י"י אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. לאדם ולאשתו הרמז בהם להקב"ה ושכינת עוזו. ולפיכך נקראו תפילין של ראש קדושה חמורה ותפילין של יד קדושה קלה והשח ביניהם כמקצץ בנטיעות אף כי אין מעכבות זו את זו אין ייחוד שלם עד שיניח שתיהם. ונכתב ידכה מלא רמז לספירה החמישית הנרמזת בזרוע השמאלית הנקראת יד כהה מלשון ולא כהה בם (שמואל א' ג יג) רוצה לומר שהיד השמאלית היא מונעת הטובות בדין מן הרשעים. ענין אחר הה"א רומזת לכנסת ישראל היא הה"א השניה של שם בן ארבע אותיות. ויהיה פירוש הפסוק והיה ה' לאות על ידך. ענין אחר ידכה הם שתי תיבות יד כה. וכבר פירשתי מלת כה הרומזת לכנסת ישראל כי תפלה של יד רומזת שם. מכל הענינים האלו תוכל לדעת טעם הנחתה בשמאל:

ספר הזוהר [ואתחנן רס"ט א'] והיה לאות על ידך הא אוקמינא על ידכה דא הוא שמאלא ובספרא דאגדתא אמרינן יד כה כמה דאת אמר כה יהיה זרעך זהו שאמרו רבותינו ז"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם שימני כחותם על לבך (שה"ש ח ו') ועל כן היא כנגד הלב כמה דאת אמר ויאמר י"י אל לבו. ולשון תפלה של יד מפרשין כי בעבור שאין לה כח קיום מצד עצמה רק ע"י שפע התפארת הבא לה דרך הצדיק על כן נקראת תפלה מלשון היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו ו'). כאילו אינה פועלת בפני עצמה רק ע"י ברית מלח ולפיכך מלכות בית דוד נקראת ברית מלח. סימן לדבר ואני תפלה (תהלים קט ד) ועל כן נקרא תפלה עבודה כאומרם אי זו היא עבודה שהיא בלב בלב ממש. עבודה ממש כמה דאת אמר עובד אדמתו ישבע לחם (משלי יב יא). והטעם שאין מניחין תפילין בלילה אף כי תפלה של יד רומזת אליה גזירה שמא יפיח בהן או הוא כטעם פטור תפלת ערבית שלא יתבוננו לה לבדה ובשבת ויו"ט אין להניחן כמו שאמרו יצאו שבתות וימים טובים שהם עצמן אות. מפני שבה"א הרמוזה בתפלת היד ברא העולם והיא מורה על המלאכה ועל המעשה. והטעם הראשון מספיק אף לפטור שבתות וימים טובים כי השבת לזכור ושמור. והמועדים לשמחה ולששון. ותפלה של יד בית אחת שנאמר אחת היא יונתי תמתי (שה"ה ו ט'):

ספר הזוהר [ואתחנן רס"ב א'] תפלין דאנח קב"ה. . הוא הוא דבעי בר נש לאנחא בכל יום בגין דאינון שמא קדישא עילאה. . דכתיב כי שם י"י נקרא עליך. . ותנן שם י"י ממש. . ואילין תפילין דרישא. . מוחא עילאה דאימשיך במוחא תתאה. . איקרון תרין מוחי ואינון דכתיב חכמות ומתפרשן בחד. . רבי יצחק אמר האי דכתיב קדש לי כל בכור הוא כתרא דכליל ואיסתים כל אינון אחראין. . כל בכור סתם לאעלא. . משיכותא דלעילא סתמא דכולא. . ודא איקרי פטר כל רחם פתחא דכל משיכותא וייסודא דלעילא. . ואמר רבי שמעון וסתים ביו"ד דשמא קדישא חד ביתא דתפילין. . דהוא קדש לי כל בכור סתם מוחא עילאה חד. . ביתא תניינא והיה כי יביאך אמר רבי יהודה מוחא דתרעוי נפקין לחמשין תרעין. . תרעין סגיאין אינון לקביל תרעין סגיאין. . דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. הוציאך י"י ממצרים. . ואידכר זמנין סגיאין דוכרנא דמצרים. . ואינון חמשין לקבל חמשין. . ותנינן בספרא דרב המנונא סבא דאמר תרעין סגיאין דלעילא ותתא. . אתבר קודשא בריך הוא והוו סתימין ומתקטרין בשולשליהון. . בגין לאפקא לון לישראל לבר. . דהא מאילין תרעין דההוא מוחא מתפתחי ומתקטרי כל שאר תרעין. . ואלמלא דאתברו ואתפתחו אינון תרעין דהאי מוחא. . לא הוו מתפתחן אוחרנין למיעבד דינא ולאפקא ישראל מעבדותא. . וכולא סתים בהאי דאיקרי אימא עילאה. . דמינה איתער חילא לאימא דלתתא. . ומאי איהי. . ההוא דכתיב ולאומי אלי האזינו אל תקרי ולאומי אלא לאמי. . לא זז הקב"ה מחבבה לכנסת ישראל. . עד דקרא לה אמי. . והאי נפקא מאימא עילאה דהיא ביתא תניינא דאיקרי ה' דשמא קדישא. . דאתפתחא לחמשין תרעין. . ומהאי נפקא רוחא דחד נוקבא דפרדשקא דחוטמא. . ותנינן יובלין דנפקו בהון עבדין לחירות בהאי מוחא איתאחדן. . דאינון חמשין שנין דיובלא ואינון חמשין יומין דחושבנא דעומר. . ואתאחדן ביה דבהו נייחין רוחיי דעבדין ומפקא רוחיהון לנייחא. . כמה דכתיב ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה. . ובגין כך ה' נייחא דרוחא לאפקא רוחא. . והאי ביתא דיציאת מצרים ביה תליא ובאת ה' דשמא קדישא. . תא חזי מסיטרא דאבא אחיד ותליא חסד עילאה. . מסטרא דאמא נפקא גבורה. . וכולא אחיד הקב"ה ומתעטרא בהו את ו'. . תליתאה שמע ישראל ישראל סבא. . ואהבת את י"י אלהיך. . תני ר' שמעון דא הוא רזא עילאה דישראל מתעטרא בסיטרא דאבא. . ומאי ניהו. . אברהם. . ואיתעטרא בסיטרא דאימא. . ומאי ניהו יצחק. . תנינן ואהבת. . בגין דרחים ליה יתיר למלכא עביד חסד עם כולא. . וחסד יקירא ההוא דאיקרי חסד דאמת. . דלא בעי אגר עליה אלא בגין רחימותא דמלכא דרחים ליה יתיר. . וברחימותא תליא חסד. . ועל דא אקרי אברהם אוהבי. . ובגין דרחים ליה יתיר אסגי חסד בעלמא. . ועל דא ואהבת ברחימותא תלייא חסד. . ודא היא ביתא תליתאה. . רביעאה והיה אם שמוע. השמרו לכם. וחרה אף י"י. . גבורא תקיפא ודינא קשיא היא ונפקת מסטרא דאימא עילאה. . ותנינן אע"ג דלית היא דינא מסטרהא נפק גבורה עילאה. . ואי תימא והיה אם שמוע דלאו היא דינא. . לית כתרא מכל כתרין דמלכא דלא איתכליל טב וביש. . כל שכן גבורה דאיתכלל טב וביש. . ואילין ארבע נטיל לון ו' ואיתעטר בהו. . ואילין אינון תפילין דאנח הקב"ה. . תנינא ו' סליק ואתעטר בעטרוי ואחיד להאי ולהאי ואיתעטר בכולהו. . ועל דא ו' אמצעותא דכולא דעילא ותתאה לאתחזאה חכמתא שלימותא מכל סטרוי. . תנינן ו' נטיל אינון עילאין דאמרינן ואילין תפילין דאנח קודשא בריך הוא. . בגין כך בעי בר נש לאיתפארא בהו. . עליה וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך שם י"י ממש. . אינון תפילין דרישא. . תפילין דרועא היא שמאלא דאיקרי עוז וירתא מעוז. . הה"ד והיה לאות על ידכה בה"א והיא ה"א אחרונא דאוקימנא. . זכאה חולקהון דישראל. . ועל דא ה"א בתראה נטלא תפילין דהיא שמאלא. . ולמאן אינון ארבע דאינון חד גופא ועל דא כלילן בחד. . ומאן אינון. . תפאר"ת הו"ד נצ"ח יסו"ד. . והיא ה"א דידכה וכולהו אחידי לההיא אחידא בגין דאתברכא מינייהו וכלילא מכולהו. . אמר רבי חייא אי הכי הא דכתיב וראית את אחורי ותנינן דא קשר של תפילין. . א"ל הא אוקימנא ושפיר הוא וכולא ברירו דמלה. . ועל דא מהאי תלייא רצועה חד לתתא דהא מינה תליין תתאי ואתזנו מיניה. . ועל דא אקרי אות. . דכתיב זאת אות הברית. . וכתיב והיה לאות על ידכה בה"א והא איתמר. . שמע ישראל. . אמר רבי ייבא. . ישראל סבא. . רבי יצחק אמר ע' רברבא לאכללא שבעין שמהן דסהדותא דכולא. . שמע ישראל כמו דכתיב שמעו שמים האזינו השמים. . אוף הכא שמע ישראל וכלא חד מלה. . ה' רישא דכולא בנהירו דעתיקא קדישא ואיקרי אב. . אלהינו עמיקתא דנחלין ומבועין דנפקין ונגרין לכלא. . י"י גופא דאילנא שלימו דשרשין. . אחד כנסת ישראל וכולא חד שלימותא ואיתקשר דא בדא ולא אישתכח פירודא אלא כולא חד. . תני רבי יצחק רתיכא קדישא עילאה ארבע בתי תפילין דאנח ו' כמה דאיתמר. . רתיכא קדישא אחרא ארבע בתים אחרנין דכלילו בחד דאנח ה' בתראה כמה דאוקים. . [שם רס"ה א'] רבי אבא שלח ליה לרבי שמעון. . אמר ליה הא דאוקמי מר בתפלי דמרי דעלמא ואינון קודשא דקודשין. . משכא של תפילין ואינון רצועין איקרי קדושא אסמכתא מנלן. . אמר ליה ויעש י"י אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם לאדם ולאשתו. . דייקא. . והכי אוקמא רב המנונא סבא. . ואילין אינון דרישא. . ודרועא ידכה בה"א והא אוקמוה. . [שם רס"ט א'] וחברנא יתבי דרומא אוקמוה ברזא דלהון בתי תפילין כהאי גוונא. . קדש לי כל בכור לקביל כתרא עילאה דכולא. . והיה כי יביאך לקביל חכמה. . שמע ואהבת לקבל בינה. . והיה לקבל חסד. . לבתר כלילן כולהו בדרועא שמאלא דאיקרי עוז. . דכתיב ובזרוע עוזו אין עוז אלא תורה. . ואין עוז אלא תפילין. . ומילין לא מתישבן לגבן מאי טעמא. . בגין דכתר עליון הוא כליל כולא והוא לא בחושבנא. . ועוד והיה כי יביאך ביציאת מצרים תליא. . ההוא אתר אישתכח ביה חירו לעבדין. . ועל דא לא מתתקן באורחייהו. . ואנא מחכמה שריין. . והכי הוא וקודשא בריך הוא נטיל לון וכן ארבע לעילא ארבע לתתא. . ארבע באתר דמוחא. . ארבע באתר דליבא שריא. . בגין דדא בדא איתקשר. . ובעי בר נש לאיתעטרא בהו בגין דאיהו שמא קדישא עילאה. . דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך. . וכל מאן דמתעטר בעטרה קדישא דא איקרי מלך בארעא. . וקדוש ברוך הוא מלך דרקיע. . הה"ד מלך אסור ברהטים. . כמה דקדוש ברוך הוא מלך לעילא כך הוא מלך לתתא. . עד כאן בספר הזוהר. התבונן עליו כי הוא כולל כל מה שאמרנו. והנה הכתוב ייחד האות ביד והזכרון בעינים שנאמר והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וידעת כי האות רמז לשכינה כי אות היא ועל כן היא בשמאל. והזכרון לתפארת ישראל ועל כן היא במוח כי משם יניקתו. עוד מצאתי בספר הזוהר ליקוטי בתר ליקוטי (חיי שרה קכ"ט א' במדרש הנעלם) בלשון זה. רבי יהודה ורבי יוסי ורבי חייא אשכחוה לרבי אלעזר בר רבי שמעון והוה מגלי רזין עילאין בתפילין. . עלו קמיה אמרו ליה במאי קא עסיק מר. . אמר לון טעמא דתפילין אמינא זכאה הוא בר נש דמנח תפילין וידע טעמא דידהו. . אמרו אי ניחא קמיה דמר לימא לן מלה. . אמר אנא שמענא מאבוי דקדוש ברוך הוא ברחימותא סגיאה דהוה ליה עם ישראל אמר לון למעבד משכנא. . כגוונא דרתיכא עילאה דלעילא. . ויתי דיוריה עמהון. . הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי. . ושמענא מאבוי דהכא סתים טעמא דתפילין בהאי פסוקא. . תא חזי כגוונא דלעילא איתעביד מקדשא ברתיכוי קדישין. . ובתר כן אשרי קב"ה דיוריה עמהון כגוונא דא. . איתערו חברנא מארי מתניתין בטעמא דתפילין. . למיהוי ההוא גברא דוגמא דרתיכוי עילאין רתיכוי עילאה ותתא. . למיתי מלכותא דיליה וישרי דיוריה ליה. . גם אתה צריך להתעורר בסוד שי"ן של תפילין שאמרו רז"ל הלכה למשה מסיני. השי"ן האחת רומזת לשלשה אבות העליונים ועל כן אין לה רק שלש עוקצין והאחרת לדוד עמהם כי הוא רגל רביעי כאשר ידעת. ועל כן היה בשמאל:

ספר הזוהר [ואתחנן רס"ב ב'] רבי יצחק אמר שי"ן דרשימא בתלת קשרין. . ושי"ן דארבע קשרין רמיזא היא לתלתא ורמיזא היא לארבעה. . תלתא הא דאמרינן ארבע למיהוי רתיכא קדישא כחדא. . דדא כללא דתיקונא עילאה. . ומהכא אתפרשן ואתמשכן תתאי בארחייהו ברצועיהו. . דתליין בהני שערי דרישא דתליין בהו ואיתמשכן מינייהו כל אינון אחרנין עד דאיתקשרן באתרייהו. . גם אתה צריך לדעת סוד ב' הרצועות הנאצלות מתפילין שבראש הרומזים לנצח והוד שהם סוד השוקים הנאצלים מתפארת ישראל כמה דאת אמר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה טו). ועוד נבאר סוד זה במשכן בגזירת האל:

ספר הזוהר [פנחס רל"ו ב'] תרין רצועי נפקין מסטרא דא ומסטרא דא. . רזא תרין ירכין דהאי א"ח דנביאי קשוט אחידן בהו. . דהא מלעילא נפקין תרין דרועין מימינא ומשמאלא. . ודל"ת איתאחדת בהו. . לבתר איתפשטו ירכין לתתא. . כיון דהיא איתאחדת לעילא כדקא יאות נחתא לתתא לאיתאחדא באוכלוסהא. . וכד איהי אתאחדת לעילא אחידת בשפולי ירכין. . ורשימו דיו"ד דברית קדישא עלה מלעילא כדין איהי איתאחדת בייחודהא. . ומכאן תבין כי מצותם הוא שיגיעו עד הברית והבן זה. והבן על חלקם מלת אחד לשנים אח ד' והרמז לתפארת ישראל הנקרא אח לדל"ת רבתי שבאחד והוא האומר לכנסת ישראל פתחי לי אחותי רעייתי (שה"ש ה ב') והוא המניח תפילין של ראש והדל"ת רמז לשכינה המנחת תפילה של יד שהיא דלה בלתי השפע הנאצל בה מתפארת ישראל. גם צריך להזהר מאוד שלא ירחיק היו"ד שברצועת היד מן הבית שבתפילה של יד כי היו"ד שבה רמז לצדיק כמו שרמזנו בסוד המילה והוא המשפיע על השכינה הנרמזת בבית תפילת של יד לבל יתקיים עבורו הצדיק אבד ואין איש שם על לב (ישעיה נז א) כי כמו שעושין למטה כך נעשה למעלה והבן זה. ותראה כמה ייחוד גדול מייחד האדם בהיותו מניח תפילין בראש וביד ומטיל שלום בין איש לאשתו בין אב לבתו מתאחדין ומתקשרין זה בזה קשר אהבה וחיבה יתירה. אשרי הזוכה להעטיר למלך בעטרה המתפארת ולהריק שפע אצילות ברכה כמה דאת אמר להניח ברכה אל ביתך (יחזקאל מד ל'):

ספר הזוהר [פנחס רל"ו ב'] יו"ד דא איצטריך דלא יעדא כלל מגו תפלה של יד. . דלא יעביד פירודא. . וכל חדוה דיליה בהאי איהו יו"ד. . בדכורא איהו ולא איהו בנוקבא. . ובגין כך אתקריבא בהדא. . ומאן דרחיק לה מאתרא רחיק הוא מעדונא דעלמא דאתי. . דדכורא איהו צדיק ואיהי צדק בלא יו"ד. . איהו איש ואיהי אשה בלא יו"ד. . ובגין חדוה דילא אתקריבא בה לאתעדנא בהדא. . מאן דרחיק עדונא איתרחיק ליה מעדונא דלעילא. . ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד. . וטעם הנחת תפילין של יד קודם של ראש ארמוז לך בו סוד גדול במשנה תורה בגזירת האל כי העולה עולה מלמטה למעלה והיורד יורד מלמעלה למטה על כן תפלה של יד ראוייה להיות קודמת בהנחה ומתאחרת בשעה שחולצן. גם צריך אתה להתעורר על סוד שערות העגל הנכרכים בפרשיות כי הוא סוד גדול מאוד. ומצוה להיותן מעגל נראין חוץ לבתים להשלים אלינו מדת הדין ולעשות לה חלק בקדושתנו כמו שרמזנו בענין שעיר ראש חדש כי צריך אדם לחלוק לה כבוד בענינים מפורסמים כמו שפעולותיהן גלויין ולא להרהר אחר פעולותיה כי הכל בצדק ובדין:

ספר הזוהר [ח"ב רל"ז ב'] אמר ליה רבי שמעון לרבי אבא תא חזי אע"ג דכל הני מילין דקאמרן. . דרוח מסאבא בעי לאכפייא ליה בכל סטרין. . תא ואומר לך רזא חדא דלא אתיהיב לאתגליא בר לאינון קדישי עליונין. . תא חזי להאי אתר דאיהו רוח מסאבא קב"ה יהיב ליה שולטנו למישלט בעלמא לכמה סטרין. . ויכיל לאזקא ולית רשו לאנהגא ביה קלנא דבעינן לאיסטמר מיניה דלא יקטרג לן בגו קדושא דילן. . ועל דא רזא חדא אית לן דבעינן למיהב ליה דוכתא זעיר בגו קדושא דילן. . דלא משתכח מקטרגא בגו קדושא דילן דהא מגו קדושה דילן נפק שולטנו דיליה. . ובעינן גו רזא דתפילין לאצנעא חד שערא דעגלא דיפוק לבר. . ויתחזי דהא חוטא דשערא דא לא מסאב בר דאי כד אתחבר ההוא שערא ואיתעביד כשעורה. . אבל פחות מן דא לא מסאב. . וההוא שערא בעי לאעלא ליה בגו קדושא עילאה דילן. . ולמיהב ליה דוכתא בגין דלא יקטרג בקדושא. . ויפוק מן ההוא שערא לבר ויתחזי. . דכד חמי ליה לההוא בר נש בקדושא עילאה. . ואיהו חולקיה דיליה משתתף לתמן. . כדין לא יקטרג ליה ולא יכיל לאבאשא ליה לעילא ולתתא. . דהא דוכתא יהיב ליה. . ואי האי חולקא לא יהבינן ליה דוכתא בגו קדושא דילן. . יכיל לאבאשא ליה לתתא וסליק ומקטרג ליה לעילא. . ואמר פלוני דקא מקדש השתא כך וכך עבד יומא פלניא. . כך אינון חובוי עד דמסר דינא על ההוא בר נש ואיתענש על ידוי. . וכך הוו ישראל עבדי דהוו ידעי רזא דנא. . כד שראן לאיתקדשא בקידוש עילאה ביומא דכיפורי. . הוו מסתכלי מיד למיהב חולקא להאי אתר. . למיהב ליה חולקיה בינייהו בגין דלא אישתכח מקטרגא. . ולא ייתון לאדכרא חוביהון דישראל. . דכמה חבילין וכמה משריין אינון דאזדמנון לנטלא מלה מיניה כד אתי לקטרגא. . זכאה חולקיה דמאן דיכיל לאישתזבא דלא ידכרון חובוי לעילא ולא ישגחון עליה לביש. . הנה לך סוד התפילין כנתינתן מהר סיני. והב"ה יראנו נפלאות מתורתו אמן>: