רא”ה כתובות צט

ואמר פרעתי נאמן. אי נמי איכא למימר דאלמנה מן הנישואין לאו פירכא היא דהוה יכול למימר לי' דלא גביא אלא ביושבת תחת בעלה. דוודאי לא פרעה אבל מאלמנ' מן האירוסין קשי'. וכי תימא אפי' איתניי' לה אכתי מאי ראי' איכא היינו במקום שאין כותבין ור' יוחנן הוה אמ' לי' אפי' במקום שכותבי' איכא למימר מ"מ כיון דשמעינן לי' לעיקר דינא יכיל ר"י למימר דכיון דאשכחן דאין אדם יכול לטעון אחר מעשה ב"ד הוא הדין אפי' במקו' שכותבין. ואביי השתא לאו לתרוצי לדר' חייא אתי. ור"י נמי דאמר מי משכחת מרגניתא תותה דאכתי איכא למימ' מאי מרגנית' דהא מתני' דהתם לעולם איכא לדחוי' כדדחי' במקו' שאין כותבין. ולא אתי אביי השתא למימר אלא דדינא מיפשיט מאלמנה מן האירוסין. ואמרי' אלא אביי מגופא דמתנית' הדר בי' למימר דוודאי מההיא מתני' דהוציאה גט ואין עמה כתובה שמעינן לי' דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמ' כלום דאי ס"ד הכי הוא כדדחינן דמתני' במקו' שאין כותבין והיינו דגביא בגט דהוא כשטר כתובה ולא משום טעמא דהטוען אחר מעשה ב"ד. אטו גט מנה מאתי' כתיב בי' כלו' והיכי אפשר דליקום במקום שטר כתובה. ואלו הוה מדינא יכיל למטען פרעתי אלא דמשום גט לא מהימן כאלו שטר כתובה יוצא מתחת ידה. אטו גט מנה מאתי' כתיב בי'. וכי תימ' כיון דתיקון רבנן דליקום במקו' שטר כתוב' כמאן דכתיב בי' מנה מאתים דמי מ"מ ליטעון ולימא פרעת' דאפי' איתה דלהוי כשטר כתוב' וכמאן דכתי' בי' דמי מ"ש משא' שטרי דעלמ' כדמפרש ואזיל. וכי תימא דאמרינן לי' אי פרעת איבעי לי' למיקרעי' כלומ' כיון דתקון רבנן בגט ליקום במקום שטר כתובה אי אית' דפרעתה אי בעי לך למיקרעי' כאלו הוא שט' כתובה עצמי. אמר לא שבקתה דאמרה בעינ' לאינסובו בי' שלא הניח תו לקרעו והדין עמה כדי שיהא לה לראי' ותינשא בו. וכי תימא אמרי' לי' איבעי לך למיקרעי ומכתב אגבי' גיטא דקרענוהו לאו משום דגיטא פסול' הוא אלא כי היכי דלא תיהדר תיגבי בי' זימנא אחריתי אמ' כל מאן דמגבי' בי דינ' מגבי כלומ' וכי כל הבא לגבות בב"ד הוא גובה דב"ד בקיאי וידעי למעבד הכי. אבל אנא כיון דחזית' דבדין היא מעכבי עלי שלא לקרעו הייתי סבור דגט לאו במקום כתובה קאי כלל ותיהוי כתובתה כמלוה על פה וכל היכא דקא תבעה לי מהימנא לומר פרעתי ולהכי פרעתי'. ובוודאי סגיא לי' בהאי טעמא אלו היה אדם יכול לומר כלום ולטעון אחר מעשה ב"ד. וכיון דלא מהימן בהא שמעת מינה דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום. אע"ג דמהא ליכא למשמע מינה אלא במקום שאין כותבין. ור' יוחנן אפי' במקום שכותבין קאמר מכל מקום ממתני' שמעינן לי' לעיקר דינא וכיון דהכי הוא וודאי יכיל ר"י למימר דהאי דינא לעולם אית' ואפי' במקום שכותבין וכדפרי' לעיל. והשתא אתיא שפיר דר' חייא ור' יוחנן דהיינו מרגניתא דהא אמרי' דממתני' גופא איכא למשמע מינה. ואע"ג דממתני' לא שמעינן מינה אלא במקום שאין כותבין אפשר דר' חיי' לא אמר לי' דהיינו מתני' אלא אעיקר דינא. א"נ דכיון דסוף סוף לא סגיא לן בדלא שמעי' לה ממתני' ותיהוי כדבעית שמעינן לה כפשט' ואפי' במקום שכותבין והכי שמעינן לה ר' חייא ור' יוחנן. והאי פירוש' מרגנית' מפי מורי אחי נ"ר

(דף פ"ח ע"ב) מתני' הוציאה גט ואין עמה כתוב' כו' עד ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול. פי' מדקתני מתני' סתמ' דמשמע לן דבין במקום שאין כותבין קאמר. והכי מוכח מדמוקמינן לה במקום שאין כותבין. מכלל דהשת' קס"ד דבין במקום שאין כותבין בין במקום שכותבין עסיקינן. וכיון דכן וודאי טעמ' דגבי' ולא יכיל בעל למטען פרעתי משום טעמ' דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הוא. וכל היכא דשמעינן לה למתני' אפי' במקום שכותבין הוה לי' כמאן דאמר לי' בהדיא להאי דינא. ממאי מדאמר לי' ר' יוחנן הת' בבא מציעא בפרק ראשון הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלו'. ואמר לי' ר' חייא בר אבא ר' לא משנתנו היא זו הוציא' גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה א"ל אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה אודי לי' דוודאי היינו מתני' גופה לגמרי. ור' יוחנן לא אשמעינן מידי אלא דדלי לן חספא. ואביי מדחי לה התם דדלמא מתני' במקום שאין כותבין משו' דגט היינו כתובה והדר בי' בסוף ומ"מ מדלא משכח אביי טעמא אחרינא כי הוה אתי לדחוייא מעיקר' אלא דמתני' במקום שאין כותבין. אלמא דכל היכא דשמעינן לה למתני' במקום שכותבין היינו דר"י לגמרי הלכך מתני' בין במקום שאין כותבין בין במקום שכותבין קאמר דגביא בגט. במקו' שאין כותבין גביא בגט ודינא הוא דהא ליכא מידי אחרינא דתיגבי בי' אלא בגיטא. ודווקא בגיטא אבל בעידי גירושין לא משום דבמקום שאין כותבין גט היינו כתובה וכל היכא דמפקא לי' לגיטא בדלא קרוע היינו ראי' דלא איפרע'. ומיהו טעמא משום הטוען אחר מעשה ב"ד כדאית' התם. ובמקום שכותבין נמי היכא דאית לי' ראי' דכתב לה בהא ליכא למימר דבהא בעל מהימן לומר פרעתי כיון דלית לה שטר כתובה. ממאי מההיא דאמרי' מצא שטר כתוב' בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מוד' לא יחזיר לא לזה ולא לזה. וכל שכן אם שטר כתובה יוצא מתחת ידו וכיון דהכי הוא כי שמעינן לה למתני' אפי' במקו' שכותבין ליכא למימר אלא בדלית לי' ראי' לבעל דכתב לה. וכיון דכן נאמנת לומר לא כתב לי דקסבר ר' יוחנן דאפי' במקום שכותבין עליו להביא ראי' שכתב וכל היכא דלא מייתי ראי' איהי מהימנא לומר לא כתב לי והוי כמקום שאין כותבין וגביא בגיטא. ודווקא בגיטא אבל בעידי גירושין לא במקום שאין כותבין. והשתא דאתי להכי אלו אמר' נמי כתב לי ואבדתי מהימנא ולאו מדינא אלא מגו דאי בעי אמר' לא כתב לי. וכיון דמהאי מגו הוא דמהימנ' כי אמרה הכי נמי דווקא בגט הוא דגבי'. אבל בעידי גירושין לא דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וכל עיק' אינה נאמנת אלא משו' טעמ' דיכלה למימר לא כתב לי ואלו אמר' הכי לא גביא אלא בגיטי במקום שאין כותבין דגט היינו כתובה. ותו דאלו מהימנא משום האי מגו לומר כתב לי ואבדתי לגבות בעידי גירושין איכא למיחש דלמא מעיקרא אמרה לי' לא כתב לי דהא מהימני' וגביא בגיטא וקרעי' לי' וכתבי' אגבי' גיטא דנן דקרענוהו כו'. ובתר הכי כביש לי' לגיטא ואמרה כתב לי ואבדתי וגביא בעידי גירושין והוי מלתא דלית לה תקנת' אלא וודאי דאלו אמרה הכי כלו' כתב לי ואבדתי לא גביא אלא בגיטא דווקא כדאמרי' דמשו' מגו דלא כתב לי הוא דמהימנ' ואלו אמרה הכי לא גביא אלא בגיטא השתא נמי לא גביא אלא בגיטא. הלכך מתני' דווקא בגט קתני והיינו דקתני סיפא כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי כלומר מכיון שאבד הגט אף שוברי אבד שכבר פרעתיך על הגט וקרעוהו ב"ד והוא בידך קרוע ולפיכך אין את מוציאתו שהוא שוברי הרי אלו לא יפרעו דלעול' לא פרעינן לה אלא בגיטא. ובגיטא פרעינן לה בין עיקר בין תוספ' ממאי מדמתרץ לה רב בגמ' ומפליג בין עיקר לתוספת מכלל דהשתא קס"ד דלא שני לן בהו כלל והיינו דר' יוחנן לגמרי דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום

(דף פ"ט) גמ' שמעת מינה כותבין שובר דאי אין כותבין שובר ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה. פירש מדקתני מתני' דמגבינן לה בגט שלא בכתובה שמע מינה דכותבין שובר. דאי אין כותבין שובר כי מהימנא נמי דכתב לה ואבדה כתובתה ולא נפרעת לה ומגבינן לה בגט שלא בכתובה. ליחוש דלמא הדר מפקא לה לכתובת' וגביא בה בעידי מיתה. וכי תימא וטעמא מאי סלקא דעתך דלא כתבינן שובר דלמ' מירכס תברא והדר תבע ליה בשטרא. אם כן כי אמרת דלא פרעינן לה בדלא מהדרא שטרא כתובתה מאי מהני. דהא אפילו כי מהדר' שטר כתובה נמי הרי הוא צריך לשמרה מן העכברים דאלו מירכסא נמי הרי היא יכולה לחזור ולתבעו בעידי מיתה דאמרה לא כתב לי דהא אמרי' דאלו אמרה הכי דמהימנ'. וכיון דכן הוה לי' היכא דלא אפשר וכל היכא דלא אפשר וודאי כותבין שובר. י"ל אפי' הכי שמעת מינה. דאלו הוה סבירא לן אין כותבין שובר אע"ג דלא סגי' לי' באהדורי שטר כתובה דאכתי איכא למיחש