רא”ה כתובות לו

לענין עדות דהוי דינא דלא מהימנ' בעי אביי כו' עד חצר של שניה' מהו. לאו דהוי בינייהו בשותפ' אלא כלומ' שחצ' שכל א' דר בו הו' נדח' מפניה מיבעי' לן היכא דהוי חצר שכל א' דר בו בשלו וזהו א' מן המקומו' שיש בתלמו' ל' אח' בב' מקומו' ופירשו מתחל' דהכי בעי' דמימ' חצ' שכל א' דר בו בשלו ובטלמ' דאמרי' חצי של שניה ר"ל שהי' משותפ' בין שניהם: ת"ש היא נדחי' מפניו כו' עד דגייסי אהדדי

(ד' ך"ח) מתני' ואלו נאמנין כו' א"ר הונא ברי' כו' עד אבל אחיו דלא כו' קמ"ל דכיון דקיו' שטרו' דרבנן הימנו רבנן בדרבנן וכיון דאפי' באחיו מהימן ה"ה לאונ' אחרינ' דעלמ' והא דבעי' הכא גדול. גדול הוא דבעי' אבל רחוק לא בעינן דלקיו' שטרו' לא בעינן רחוקי' אלא אפי' קרובי' והא דאמרי' הכ' טעמ' דכיון דקיו' שטרות דרבנן הימנו' רבנן בדרבנן לאו קרובי' אלא לפי שמעידין על שעה שהיו קטני' שהיו פסולין לכל בירוש' אמרו קרובי' אין מעידי' לא זה ע"ז ולא עם זה ולא בפני זה ואמרו הטע' שם לפי שאם הוזמ' משלמין על פיה' ולפ"ז כת' א"ז הרב בעל המאו' ז"ל דה"ט דבקיו' שטרי' קריבי' כשרי' לפי שא"א בהן כלומר בעידי השט' בהזמ' שאין הזמה אלא בעל פה דהזמ' חדו' הו' ואין לך בו אלא חדושו בלבד אבל אין שטת גמרתנו כן שהרי אמרו במס' סנהדרין הרי אלו ג' עדויו' והן עדו' א' להזמ' ואמרי דהזמא מילת' אחריתי הי' ולפי גמרתנו טע' פסו' קרובי' גזיר' מלך הו' וכן הדין בעידי קיו' שהו' צריך שלא יהיו קרובי' זה אל זה ולא לבעלי הדין ולא לדיינין לא לדייני הקיו' ולא לדייני המלו' אבל לעדי' החותמין על השט' אין לנו לפי שהעדי' כיון שחתמו הרי הם כאלו נסתלקו מכאן והימנינהו רבנן. וראוי לספק בעדי' שהעידו בב"ד ונחקר' עדותן אם נאמני' קרובים להעי' עליה כך וכך העידו פלוני ופלוני בב"ד של פלוני. אבל וודאי הדיינין על עיקר המלו' אינן רשאין להיו' קרובים לעידי השט' כדי שלא יהא כל המעש' נגמ' ע"פ קרובי' ואשתכ' השת' דכולי ממונ' מפקי ע"פ קרובי' אלו היו עידי השט' ודייני המלוה קרובי' וכן דעת רבינו נ"ר ודייני ההיו' יכולין להיו' קרובי' לעידי השטר ואפי' בדינין ע"פ עצמן במכירין חתימתן. ודייני המלו' יכולין להיות קרובים לדייני הקיום ובלבד שלא יסמכו על פיהם אלא ע"פ אחרים המכירין חתימתן או ע"פ עצמן: וליחוש דילמ' עבד כהן הוא. כלומר וליחוש דאי יהבינן ליה השתא תרומה אתי לאסוקי ואמרי כהן הוא

(ע"ב) תנן כר"י דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא א"כ רבו עמו דסבר מעלין מתרומ' ליוחסין וא"כ האי דיהבו לי' בלאו רבו בוודאי לאו עבד הוא. והא דאמרינן במקומו של ר' יוסי לא היו מעלין מתרומ' ליוחסין איכא דקשי' לי אכתי היכי חולקין תרומה לעבד אם אין רבו עמו והא נפיק מינה חורבא דזימנין דנפיק לחירות או דזבין לי' לישראל ואזל ושקיל תרומה יש לומר לשחרור לא חיישינן כיון דקיימא לן כל המשחרר עבדו עובר בעשה. דנפיק נמי בשן ועין לא חיישינן דמילת' דלא שכיחא הוא. דזבין לי' לישראל נמי לא חיישינן דמשוי נפשיה בעון מית' דקא אכיל. כיון שרבו חייב במזונותיו. והא דאמרינן דמהימני לומר שהמקום הזה בית הפרס. ליכא לפרושי כגון שהיה בחזקת טומאה. דאהא לא מהימני לאפוקי מחזקה דאוריית'. אלא כגון שהיה בחזקת טהרה ובזו נאמנים לעשותו בית הפרס לומר שהן תולין עליה לא אוכלין ולא שורפין כיון שהוא מדבריהם. והא דהאמר רב יהוד' מנפח אדם כו' עד ברגל כתיבנא לה בעירובין ועד כאן היינו באין בשבת כו' עד סוף פרקא ותו לא מידי: סליק פרקא בס"ד פרק ואלו

נערות

(שם) גמ' הני נערות הוא דאית להו קנס כשרות לא. ה"ק אלו נערות פסולות יש להן קנס. לאו דווקא דהא איכא במלתי' דלאו פסולות כגון גיורות ושפחה ושבויה אלא כלומר אלו לעדו' פגומות שכל אלו השנויו' במשנתינו פגומות הן שלא נזרעו בתוליהן בישראל. וי"מ דפסולות לכהן קא אמרינן וליתיה דשבויה שנפדית פחותה מבת שלש אפי' לכהן היא מותרת כדאית' התם ביבמות ותו דא"כ הוה ליה למתני נמי פסולי כהונה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט

(שם) נערה אין קטנ' לא תמה וממאי דנטרו' דמתני' לאפוקי קטנ' דילמ' לאפוקי בוגרת וי"ל דהא פשיט' לי' ואי משו' הא לא הוה צרי' למתני נערות אלא ותני שיש להם קנס ואפש' נמי לומ' דמסיפ' שמע לי' דקתני כ"מ שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר ונקיט לה אריש' דמסיפא שמעינן דנערה דקתני במתני' לאפוקי קטנה נמי

אמר ריש לקיש גרי' נער הנערה חד לגופיה וחד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות פירש"י ז"ל בחד קרא כתי' כי ימצא איש נער' בתול' ובאידך כתי' ונתן לאבי הנער' ותרווייהו כתיבי נער וקרינן נערה חד לגופיה כלומר קרא קמא דכתיב כי ימצא איש נער' איצטרי' לגופיה אידך לא הוה צריך למיכתב הנערה דהא הוה יכול למיכתב ונתן לאביה ותו נמי דלא הוה לי' למיכתב הנערה אלא ונתן לאבי נער' הוו להו תרי ותורי חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות ובהא דאמר רב פפא נמי בתולה בתולות הבתולו' חד לגופיה כו' פירש"י ז"ל דתרי קראי כתיבי חד קרא כתיב כי יפתה איש נערה בתולה ובאידך כתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות חד לגופיה כלומר דקרא קמא לגופיה דהא איצטריך לי' למיכתב נערה בתולה אידך הוה מצי למיכתב כסף ישקול כמוהר ותו לא יחי נמי הוה יכול למיכתב כמוהר בתולות מאי הבתולות ש"מ תרתי אבל בתולה בתולת לא דריש לי' דלא קפיד קרא בהכי כלומר אי נקיש בלשון רבים. חד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות ואיכא דקשיא לי' להאי פרושא לריש לקיש נער נערה הנערה דמפרשי' דהוה יכול למיכתב ונתן לאביה ולא ליכתוב נערה כלל והא ליתא דהא מיבעי לן בבגרה עד שלא עמדה בדין שאין לה קנס דבעינן נערה בשעת נתינה והכי דרשינן לקמן ותו דלא הוה לן למימר הכי נער נערה הנער' דהא תרוייהו כתיבי נער וקרינן נער' ובכולהו הוה לן למימ' נער נער הנער או נערה נער' הנער' ומפרשי' דנפק' מחד קרא דה"ל למיכתב נער וכתיב נער' בה' הנער' וזה דחוק אלא עיקר פירוש' כדפרש"י ז"ל ודקא קשיא להו דלא יכול למיכתב ינתן לאביה דקא מיבעי לן למכתב הנערה לאפוקי בגרה עד שלא עמד' בדין לית' דאי כתב נמי לאבי הכי מידרש דלהביה נמי הכי משמע דאנער' דלעיל קאי מדלא כתב לאב ואידך נמי דקשי' להו מנוסח' דסיפרי נוסחי דוקאני דגאיני' ז"ל לאו הכי איתנהו אלא בכולהו גרסי' נער נער הנע' ודר"פ נמי שפיר הוה אתי' אלו כתיב כסף ישקול כמוהר ותו לא ומאי דקא אמרי אינהו בפירושם לאו מילת' היא והשתא אתיא לה שפיר להאי פירוש' כול' סוגיין היינו דקאמרי' ורב פפא מאי טעמ' לא אמר כריש לקיש ומפרקינן ההו' מיבעי לי לכדאביי דאמר בא עליה ומת' פטור שנ' ונתן לאבי הנער' ולא לאבי המת'. דהא דאביי וודאי לא הוה נפק' לן מלישנא דאביה וכל היכא דאית' אביה ואיצטריך נער' לאפוקי מתה וריש לקיש מאי טעמ' לא אמר כרב פפא ההוא איבעי לי' לג"ש כלומר ואליב' דר' יוסי הגלילי דאי לר' עקיב' הא נפקא לי' מדוכת' אחריתי מאשר לא אורשא לא אורש' כדאי' לקמן ואסיקנ' אלא שיתא קראי כתיבי נער נער הנער' בתול' בתולו' הבתולות תרין לגופי' כלומר נער דקרא קמא דכתיב כי ימצא איש נער' ובתול' נמי דקרא קמא דכתיב כי יפת' איש נער' בתול' הני תרין לגופייהו פשו להו ארבע' נער הנער בתולות הבתולות. חד לכדאביי דאמר בא עליה ומתה פטו' מדלא כתיב ינתן לאביה ולא ליכת'