רא”ה כתובות יד

חזקה דגופה מוכת עץ אני קודם לכן נמי היינו טעמא דמהימנא ולאו משום מיגו. ותו דלקמן מוכח בהדי' דבהא ליכא משו' מיגו דאתיא כגון שקידש ובעיל לאלתר וכדפרי' נמי לעיל ואע"ג דבאידך פרקין אמרי' ליה להאי מיגו בהני תרתי. התם לא משום מיגו גמור אמרי' להו למימרא דתיהוי הומנות' דר"ג משו' הכי. אלא אליבא דר' יהושע הוא דאמרי' להו דאע"ג דלא מודי ר' יהושע בהני. מודה היכא דאיכא מגו גמור והוא הדין דרבן גמליאל גופיה נמי לאו משום האי מיגו בלחוד הוא דאתי עלה אלא דמדר"ג לא משמע דלא נימא מיגו בעלמא אבל מדר' יהושע מהו דתימא כיון דפליג אהא דסבר ר' יהושע דלא אמרי' מגו כלל. קמ"ל דבהני הוא דפליג למימרא דלא מהימנ' ואע"ג דאיכא האי מיגו אבל בעלמא אית ליה מיגו והא דאמרי' קמייתא דאיכא למימ' מיגו לאו מיגו גמור הוא. אלא דאמרי' דאם אית' דמשקרא איהי דקסבר' דמהימנא כדקאמרה האי טענה אמאי לא אמרה אידך דאם איתא דמהימנא עדיפ' לה דרוחא טפי. ואיכא נוסחי דלא גרסי' ליה ואי גרסי' ליה איכא לפרושי לפי הדחק דלאו עיקר טעמ' הוא. אלא אסמכת' בעלמא דאסמכיה בהדי אידך ואידך עיקר. דאמרי' דהתם הוא דאיכ' חזקה דגופ' פיר' והיינו דמהימנא לומר נאנסתי תחתיך דבחזקת בתול' עומד' ובחזקת הכשר ואמרי' דהשתא הוא דנבעלה ואנוסה הית' וכי אמר' מוכת עץ אני. אמרי' אוקמ' אחזקה דגופה ובחזק' הכשר היא ואינ' דרוסת איש. ומיהו דווקא בדקא טענת, דאי לא אי בטוען טענת דמי' וודאי פשיטא דמהימן ואי דליכא טענת דמי' כגון שאבד' המפ' וטוען טענת פתח פתוח היינו דאמרי' בגמ' דהם האמינוהו להפסידה כתובתה ואסיקנא דהכי נמי מסתברא דר' נחמן כרבן גמליאל ולא פליגי וקיימ' לן כתרוייהו וק"ל דודאי הא דרב יהודה דשמואל היא ממאי מדאמרינן התם בפרק השואל את הפרה זה אומר שאולה מתה והלה אומר אינו יודע חייב ואמרינן עלה שמעת מינה מנה לי בידך והנה אומר אינו יודע חייב. ואוקמה רב נחמן בשיש עסק שבועה ביניהם וכן בפר' הבית והעליה ושמעי' ליה לשמואל דלית ליה מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם כדאיתא בפרק כל הנשבעין. וכיון דכן לא סגי דלית ליה מנה בידך והלה אומר אינו יודע חייב כדמוכח במתני'. ואיכא דאמר דכי לית ליה לשמואל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם הני מילי בשבועה דרבנן אבל בשבועה דאורייתא אית ליה. וליתא כדמוכח התם בפרק כל הנשבעין ושם יתבאר בג"הי ותו קשי' דר' נחמן נמי היא דרב. דנמי לית ליה מחויב שבוע' שאינו יכול לישבע משלם. ומסתבר' דלא איכפת לן אי דרב אי דשמואל ולא אייתי לה הכא אלא משום דמתמהין עלה אי איתה דרב נחמן דאמר כר' יהושע דקיימא לן כוותיה בדינ' ואנן קי"ל כרבן גמליאל כדפסק שמואל. וכ"ת כיון דהא ודאי כרב יהודה דשמואל היא א"כ מאי האי דאמרי' דקשי' הלכתא אהלכת'. דקיימא לן הלכת' כרב נחמן. ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל. ומאי קושי' דשמואל כרב יהודה. הא ליתא דבר מיהא מאי קושי' הא רב יהודה גופ' הוא דאמר לה משמיה דשמואל אלא דהכי קאמר ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל וקיימא לן כוותיה. וק"ל דהא וודאי לית ליה לשמואל בריא עדי' דהכי אמרי' התם בפר' שור שנגח את הפרה אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרי' זה כלל גדול בדין המוצי' מחבירו עליו הראיה למה לו למימר זה כלל גדול בדין דאפילו ניזק בריא ומזיק שמא. ותו דרב יהודה אדרב יהודה קשיא נמי. וי"ל דהא איכא לישנא אחרינא התם דמוקים לה למילתא אחרית' לשור שנמצא נגחן. ואכתי קשה לי דהתם מתרץ רב נחמן כשיש עסק שבועה ביניהן. ואשכחן התם בפרק כל הנשבעין דלית ליה לרב נחמן מחיוב שבועה שאינו יכול לישבע משלם דאמרי' התם אתא עובדא לקמיה דר"נ ואמר יחלוקו. וי"ל דהא לא איכפת לן דקסבר לה אליב' דנפשיה. אלא דמפר' לה אליבא דההוא תנא דהתם דאמר חזרה שבוע' למקומה דהכי קאמר חזרה שבוע' למחויב לה ודלא כמאן דאמר חזרה שבועה לסיני. כיון דכן מסתייה בהכי דמוקי' לההיא דהתם כשיש עסק שבועה ביניהן ואליבא דההוא תנא. מיהו ר"נ אליבא דנפשיה לית ליה הכי אלא יחלוקו רבינו נ"ר

(דף י"ג) טענתייהו במאי ר' יוחנן א' במאתים ומנה ר"א אמר במנה ולא כלום. תמה אמאי לא מוקים לה ר' יוחנן כרבנן וכגון דאמרה מוכת עץ אני תחתיך דאית לה מאתן. ור"א נמי אמאי לא מוקים לה במאתים ולא כלום כגון דאמרה איהי מוכת עץ אני תחתיך והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את דהא קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלל. ונראה דקסברי דמתני' מדלא מפרש בהדי' והיא אומרת מוכת עץ אני תחתיך כדקתני באידך דכולה בין טענתא דידיה בין טענתא דידה בשאינה תחתיו. דלא פליגי איהי והוא. אלא אי מוכת עץ אי דרוסת איש אבל תרוויהו מודו דלאו תחתיו וכגון שקידש ובעל לאלתר או כגון שקידש בביאה. וקיי"ל כר' אלעזר דאמר במנה ולא כלום דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה לית לה כלל

(שם) מאי מדברת זעירי אמר נסתרה רב אסי אמר נבעלה. ולישנא מעליא נקט כדכתי' אכלה ומחתה פיה וגו' פי' ונזעירי דאמר נסתרה אתיא בין באומרת לא נבעלתי בין באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי. ור"ג מכשר אפי' בהא ור' יהושע פוסל אף באומרת לא נבעלתי. ולא סגיא נמי בלאו הכי דאם איתה דמכשר רבי יהושע בהא א"כ אפי' באומ' נבעלתי ולכשר נבעלתי מהימנא. מגו דאי בעא אמרה לא נבעלתי. אלא ודאי אפי' בהא פוסל ר' יהושע. דסבר דכל דנסתרה בוודאי נבעלה היא. ור"ג נמי מכשר אפי' באומר' נבעלתי דלא סגיא נמי בלאו הכי. כיון דמכשר באומר' לא נבעלתי וכיון דכן כי אמרה נבעלתי ולהכשר נבעלתי לא סגיא דלא מהימנא במגו. והכי מוכחא מילתא במתני'. מדקת' מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא. אלמא דאמר' נבעלתי אלא דכשר הוא. ואפי' הכי לזעירי איצטריכא היתה מעוברת. דודאי נבעלה לפנינו ואין כאן מגו כלל ואפי' בהא מכשר ר"ג. הא דמקשי' הא דאמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד לימא דלא כר' יהושע. לזעירי בלחוד הוא דקשיא לן ולא לרב אסי. דלרב אסי הא אמ' נבעלה אבל נסתרה לא חיישינן לה. וק"ל הא דלא כרבן גמליאל נמי היא. דע"כ לא מכשר ר"ג אלא בטענת אבל בשאינה טוענת לא כדאמרינן לקמן בהדיא דטעמיה דר"ג משום דאלים ליה בריא. ואלו הכא אפי' בדלא טענא אמרינן דאין אוסרין על הייחוד. י"ל דלר"ג לא קשיא. דכיון דשמעינן מינה מיהת אליבא דרבן גמליאל דאין סתירתה ראיה על הטומאה. הלכך באשת איש לא בעיא טענת. דכיון דאין סתירתה ראיה. אי משום אמירה דידה לית בה חששא. דאפי' אמרה טמאה אני לך לא מהימנא. דהא קיימא לן דהאומרת טמאה אני לך צריכה להבי' ראיה לדבריה. וכיון דכן למה לי טענת. אבל הכא דינא הוא דנבעי טוענת. דאע"ג דמשום ראיה דסתירה לא מיפסל' דלמא אמרה נבעלה ולפסול לה ומהימנא. אבל לר' יהושע דאמר דסתירה ראיה אטומאה. א"כ אמאי אין אוסרין על הייחוד. דכיון דנסתרה הרי זו בחזקת נבעלה. ומכל מקום שמעינן מהא דפלוגתייהו דר"ג ור"י. בין באומרת נבעלתי בין באומרת לא נבעלתי כלל. דאלו הוה מודה ר' יהושע לר"ג באומר לא נבעלתי שהיא נאמנת למימרא דאין סתירתה ראיה על הטומאה. הכא נמי דינא הוא אפי' לר' יהושע דאין אוסרין על הייחוד כדפרישית. ודלא כפי' רש"י ז"ל

(שם) אמרו לו הושבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת. אע"ג דאמרי' האי לישנ' דהושבתנו על המעוברת. לאו למימרא דהדרו בהו. אלא הוה ליה כמ"ד הא תינח מעוברת דאיכא לדמויה לשבוי' מדברת מאי איכא למימר'. מיהו רבנן אליבא דנפשייהו סברי דאפי' מעוברת דוודאי נבעלה. לא דמיא לשבויה דמעוברת מן הסתם איכא למימר שנבעלה לדעתה. וכיון שכן אומר' שלא נבעלה אלא מכשר לה ואפי' במקום שכולן פסולין. דכיון דקיי"ל דהמכשיר בה מכשיר ברוב פסולין ל"ש לן בין רוב פסולין לכולן פסולין. ומנ' תימר' מדמקשי' ותיפוק לי' דהכא רוב כשרין אצלה והתם רוב פסולין אצלה ומפרקי' לה מה"ט דהמכשיר בה מכשיר אפי' ברוב פסולין. והפוסל פוסל אפי' ברוב כשרין. ואם אית' אכתי תיפוק לי' דהת' גבי שבויה כולן פסולין. אלא ודאי לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין. דהמכשיר בה הוא הדין אפי' כולן פסולין. דכיון שנבעלה לדעתה מאמינין אותה במה שטוענת