רא”ה כתובות יב

מקיים לה במנה. ויש לומ' דוודאי כיון דטוען עלה הכי לא סגי' דלא מפיק לה שאין אדם רוקק בכוס ושותהו. והא דאמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. כלומר אין אדם כו' הוא דמהימן. ובהאי טענה נמי בדקא טעין לאלתר שבעל כדפרישנא. וכל היכא דטעין לאלתר שבעל אפי' לא בעל אלא לאחר כמה ימי' מהימן דאכתי איתי' להאי טעמא. אבל אינו נאמן לומר שזינתה. וכן בשאר כל הטענות הגורמות להפסידה כתובתה. אלא הרי הוא כטוען לחבירו פרעתיך. ויש לו שטר שגובה. והא דאמרינן אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן. אף על גב דאהנו לן רבנן כל היכא דאיכא דם כדפרישנא דלא מהימן אלא היכא דליכא דם. הכי קאמר כיון דתקון רבנן כתובה מאי טעמא הימנוהו כלל. ומאי אהנו להאך דהא כל היכא דאפשר ליה למטען מפסדא לה לכתובתה. ומהדרינן חזק' אין אדם טורח בסעוד' ומפסיד' ולא אתי למטען אלא משום קושט'. ושמעינן מהכא וודאי דכתובה כסף מדינה. ושמעינן ליה לרבי שמעון בן גמליאל דאמר כתובה דאורייתא. עד כאן לא פליגי אלא אי מדאורייתא או מדרבנן. ונפקא לן מינה להא דרב יהודה ולההיא דהתם נמי דנשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל אבל לכולי עלמא כתובה במנה מדינה הוא. ובתולה כתובתה מאתים של מדינה ולאו דצורי. ובשלהי מסכתן בדוכת' נפרש לה בסייעת' דשמיא

(דף יוד) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמר לי' ר' פתח פתוח מצאתי אמ' להו רב נחמן אסבוהו כופרי מברכתא חביטא ליה. והא רב נחמן אמ' מהימן. מהימן ומסבינן ליה כופרי. רב אהאי משני כאן בבחור כאן בנשוי. מסתבר' דאידי ואידי מהימן. דלא אתא רב אחאי לאיפלוגי בהימנותא מדלא מפרש לה בהדיא. ולא אתא אלא למימרא דבבחור מסבינן ליה כופרי ולא בנשוי. ותקנתא נמי היא לאסובי ליה כופרי בבחור משום דהאי טענה הוי מידי דלא קים ליה לאיניש שפיר ובבחור מסתברא דלא בקי. ואיכא למיחש דלא ליתי כל חד וחד לטעון הכי. ואע"ג דלא קים ליה שפיר אלא דדמי ליה'. והשתא כיון דמסבינן לי' כופרי ליכא מיחש דלימא. אי לאו דידע דקושטא קאמר ואי ידע נמי לא מימנע משום הכי. איכא דאמרי דבבחור לא מהימן ומשמע דאית להו למימר דלאפסידה כתובתה איתמר. אבל לאוסר' לא דהה שויה אנפשי' חתיכת דאיסור' ותפוש לשון ראשון דאידך משתבש דמה נפשך אי מברכתא חביט' ליה ליהמנוהו וליסבוהו כופרי ואי לא לא להימנוהו נמי ולא ליסבוהו כופרי ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל ברבי אמר לו פתח פתוח מצאתי אמר לו שמא הטית' אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שמהלך באישון לילה באפילה הטה מצאו פתוח לא הטה מצאו נעל איכא דאמרי וכו'

(שם ע"ב) ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל ברבי אמר לי' ר' בעלתי ולא מצאתי דם אמרה ליה ר' עדיין בתולה אני אמר לה הביאו לי שתי שפחות אחת בתולה ואחת בעול' הביאו לו שתי שפחות והושיבן על פי חביות של יין בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף הושיבה ואין ריחה נודף אמר לו לך זכי במיקחך וליבדוק מעיקרא בגו' דידה גמר' הוה שמיע' ליה מעשה לא הוה חזי וסבר לא קים ליה בגוה דמלת' שפיר ולאי אורח ארעא לזלזולי בנות ישראל. ההוא דאת' לקמי' דר"ג הזקן אמ' לו ר' בעלתי ולא מצאתי דם אמר' בתול' שלמ' נבעלתי אלא ממשפחת דורקטי אני שאין לה' לא דם נדה ולא דם בתולי' בדק ר"ג בקרובותיה ונמצא כדבריה אמר לו לך זכה במקחך אשריך שזכית לדורקטו. אמר ר' חנינא תנחומין של הבל נחמו ר"ג לאותו האיש דתני ר' חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה ותנא משום רבי מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין. איתמר ר' ירמי' אמר זכי במקחך אמ' לי' ר"י בר אבון אמ' נתחייבת במקחך אמ' לי' בשלמ' למ"ד נתחייבת היינו דר"ח אלא למ"ד זכה מאי זכות' דלא אתי לספק נד' ההוא דאת' לקמי' דר' א"ל בעלתי ולא מצאתי דם אמר' לי' ר' בתול' הייתי ושני בצרות הוי ראה ר' שפניהם שחורים צוה עליהם והכניסום למרחץ והאכילום והשקום והכניסום לחופה ובעל ומצא דם א' לי' לך זכה במקחך קרא עליהם ר' צפד עור' על עצמם יבש היה כעץ

מתני' בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתה מאתים ויש להם טענת בתולי' הגיורת והשבוי' והשפחה שנפדו ושנתגיירו שנשתחרו פחותות מבנו' ג' שנים ויום א' כתובתן מאתי' ויש להן טענת בתולים: גמ' ומי הואי כלומ' בימי משה א"ר אכל תמרי' אל יור' ואע"ג דמעליאן בתר נהמא לפי שעתא טרדן מידי דהוה אחמר'

מתני' (דף יא) הגיורת והשבוי' וכו' א"ר הונ' גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד. פי' כשבא לפנינו להתגייר ורוצ' מעצמו בדבר ואע"ג דדעתי' לא חשיב מקבלין אותו על דעת ב"ד דזכות הוא לו וזכין לאד' שלא בפניו. אר"י אם הגדילו יכולין למחו'. מסתבר' דעד שיגדילו קאמר. ואמרי' כיון שהגדיל' שעה אחת ולא מיח' שוב אינ' יכול למחו'. הא דפרכינן והא ודאי קיי"ל דעבד' בהיפקר' ניח' כלו' וכ"ש א"י מ"מ בדיעבד עדי' לי' בצא' מעבדו' לחירו' וזכות הוא לו והכי מוכח לעיל. מתיב רבא אלו נערות שאין וכו'. לכי גדלה אשגרת לישן הוא ונקט שיטת' דלעי' לאו דווקא דהכא וודאי בגדולה עסיקי' כדקתני אלו נערות וקושיין ליתא. אלא משו' דקס"ד ולכי גדלה נמי מציא מימחיא ונפקה. אביי לא אמר כרבא התם קנס תקינו לה ורבנן שלא יהא חוטא נשכר. קשיא לן דהכא משמע דרב' לית ליה האי סברא ואלו בבבא קמא קשי' לן דר' מאיר אדר"מ דאלו התם אמר ר' מאיר בשור של אינו יהודי שנגח שור של ישראל שמשלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של א"י פטור. ואע"ג דשמעי' ליה לר' מאיר דכותי' גרי אמת הם ומהדרי' קנס הוא שקנס בממונן. והוינן בה ומי קניס והא תנן אלו נערות שיש להם קנס. וחדא מנייהו כותית. ומשנינן דהת' קנס תקינו לה רבנן שלא יהא חוטא נשכר. יש לומר התם הוא דאינו מדינא אית להי. ומשום קנס קנסינן לה. והכא גבי כותי' אוקמינן אדינא כדי שלא יהא חוטא נשכר. אבל הכא דמדינא לית לה. לא יהבינן לה כדי שלא יהא חוטא נשכר. ואביי ס"ל דאפי' בהא קנסינן

הגדול שבא על הקטנה. וקטן שבא על הגדולה. ומוכת עץ כתובתן מאתי'. דברי ר' מאיר וחכמים אומרי' מוכת עץ כתובתה מנה. בתולה אלמנ' גרושה וחלוצה מן הנישואין כתובתן מנה. ואין להם טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ונשתחררו ונתגיירו יתירות על בנת שלש שנים יום אחד. כתובתן מנה. ואין להם טענת בתולים. קטן שבא על הגדולה. רב אמר עשאה מוכת עץ. ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר. והלכת' כוותי'. הא דאמר רבא ה"ק גדולה הבא על הקטנה ולא כלום. דפחות מכן כנותן אצבע בעין דמי. לא צריכ' לן הא בערך תירוצא. אלא איידי דאתי לפרושי למתני' פרש לה כולה. ודכוותא בתלמודא

אמר רמי ב"ח מחלוקת בהכיר בה. דר' מאיר מדמי לה לבוגרת. ורבנן מדמי לה לבעולה אבל לא הכיר בה ד"ה ולא כלום. מתיב רב נחמן היא אומר' מוכת עץ אני ויש לי וכו'. ליכא לפרושי דה"ק היא אומרת מוכת אני וכך התניתי עמך. דא"כ ת"ל מתני' ברי וברי. ובהא לא אמר ר"ג דמהימנא. ודלא כדברי הירושלמי: והכי מוכח מתני' דקתני ל"כ אלא דרוסת איש את. ולא קתני לא התניתי עמי. אלא אמר רבא לר"מ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים. לרבנן הכיר בה מנה. לא הכיר בה ולא כלום. ואסיקנא אלא לאו ש"מ הדר בי' רבא מההיא והכי הו' דקאמר. לר"מ בין הכיר בה. בין לא הכיר בה מאתי'. ולרבנן בין הכיר בה בין לא הכיר בה מנה. ומתניתא רבנן דקתני נמצא' מוכת עץ יש לה כתובה מנה ומתניתי' דקתני היא אומר' מוכת עץ אני ויש לי. בין לרבנן בין לר"מ ולר"מ יש לי מאתי'. ולרבנן מנה. וכ"ת אמאי לא מוקי למתנית' אפי' לר"מ ואימ' הכי לר"מ הכיר בה מנה ואתיאן מתני' ומתניתא בין לר"מ ובין לרבנן. י"ל דהא לא אפשר לר"מ. דממ"נ אי מקח טעות הוא כולהו מאתן אית לה ובירושלמי כפלוגת' דידן (שם) ת"ר כנסה ראשון לשם נישואין ויש לה עדי' שלא נסתר'. אי נמי נסתרה ולא שהתה עמו כדי ביאה. אין השני יכול לטעון טענ' בתולי' שהרי כנסה ראשון. (ד' י"ב) אמ' רבא זאת אומר'