רב פנינים על משלי ד:ב

ואל יעלה על רוחך שעל פי התורה ימעטו מוסרי השכל אשר ממנה נקח ונלמוד מה שאין כן כאשר גם מלבי ארבה להוסיף מבלי הוציא מתוך אמריה כי הלא לקח טוב כלומר לקוח ולמוד ליקח ממנו למודים נתתי לכם לכן תורתי אל תעזובו להוציא מלבבכם לבדו וזהו קוראו את התורה לקח או יאמר אל יעלה על לבך לומר למה יקפיד הוא יתברך על תורתו אשר נתן לנו המלובשת ומוגשמת אצלנו הלא הבחינה הסודיית אשר לה היא העיקר אצלו יתברך אך בדרך הזה מה לו אם כל תבונותינו יהיו ממנה או מרוח מבינתנו עם היות הבחינה הזאת בלתי מתייחסת אליו וגם היא כמלבוש בלבד אל תוכיות סודה על כן אמר כי לקח טוב וכו' כלו' גם הנלקח ונתפס ביד אשר נתתי לכם שהגשמתיה ככם לשתלמדוה ולא יעצרכם הגשם הלא טוב הוא ולא יעלה על רוחכם כי אחר שנתתי והלבשתיה סלקתי ידי הימנה להיותה מלובשת כי קדוש אני ואהיה ככל נותן מתנה שמסלק הנותן ידו הימנה כי גם שנתתי לכם עדיין תורתי היא לכן אל תעזבוה וזהו תורתי אל תעזובו והוא כי גם בזה דבק הסוד והרוחני כשלהבת הבלתי ממשיית הדבקה בגחלת: או יאמר כי הנה בשמות רבה ארז"ל על לקחת מתנות באדם שהתורה היא מקח ולא בחנם וזהו לקחת יכול שאתה צריך ליתן דמים ת"ל מתנות וביארנו שם שלא ינכה ה' מזכיותיך בדמי התורה אשר זיכך השי"ת לתת לך כי אם כמתנה. וזה יאמר פה אל תקל בעיניך מעלת תורתי להדבק בה כי הלא לקח טוב כלומר דבר הנלקח וטוב גם אם היה נלקח בעצם הוא טוב ותראו שנתתי לכם כלומר מתנת חנם בלי נכוי אל תזלזל בה על תתי אותה חנם להקטין ערכה כי הלא תורתי היא מתייחסת אלי לכן אל תעזובו לבלתי הבין שלא מתוך אמריה: