רב פנינים על משלי כט:ז

ושמא תאמר ואולי עם היותו צדיק ילכד במוקש כי כמה צדיקים ילכדו בפח מחליקי לשון כתוא מכמר ולמה ה' יעזבנו בידו ואולי יקוץ ויבעוט חלילה לז"א יודע צדיק כו' והוא שיודע הצדיק דין הנעשה מן השמים בדלים כי לא מהבצר מקונם לתת להם די מחסורם חלילה הם דלים אך הוא דין שנעשה בהם שדלדלם לכפרת עונותם לטובתם ומידיעת הצדיק דבר זה גם הוא לא ידאג על מוקש דלותו או צרתו כי יאמר אולי גרם החטא כי וסביביו נשערה מאד ואל תתמה ותאמר הנה גם לרשע המחליק על רעהו לבב כמוהו לדעת זה ואיך תאמר שהצדיק יתן אל לבו דין דלים הלא כמו שלא ישית לב הרשע הרעה אשר תבואנו על פורשו רשת ליד מעגל גם הצדיק כמקרהו גם הוא יקרנו לז"א ורשע לא יבין דעת כלומר כי לא ישית לב למה שיחסר ממנו אפי' להבין מהות דעת שאם היה מבין דעת לא היה רשע כי אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וזהו ורשע לא יבין דעת: