רב פנינים על משלי כט:טו

הנה אפשר ימנע איש מהוכיח את בנו באומרו אם אכנו בשבט הלא יתלמד אל ההכאות כשור לעיל וכחמור לדרבן ויעשה אצלו כטבע ולא יעשה דבר בלתי אם על ידי מכות והוא רע ומר כי הלא תחת קנין דעת יטפש יותר ובהעדר מכותיו כי יגדל ועשה רעה ואם אוכיח בדברים אולי לא יקבל ושחתי דברי הנעימים על כן טוב טוב אניחהו בבחירתו אם להיותו נער הוא חסר לב וכעת אשר לא טוב יעשה הלא הוא יגדל ויהיה קונה לב וישוב אל ה' ואם מראשיתו והוא נער הוא בעל שכל הלא יבין לאשורו ומה בצע כי אוכיחנו בדברים ואיסרנו בשוטים כי שכל וכי שיג לו ותשיג ידו להשתלם מעצמו ולמה אצטער אני ואצערנו בהכותי אותו ואיננו צריך וכן בעבד איש מקנת כסף אפשר יאמר איש אם מעצמו משרת כראוי מכשרון טבעו מה טוב ואם אין כדרך כמה עבדים שיקראנו אדוניו בהחפזו על דבר צורך ועושה עצמו כחרש לא ישמע ובהתלונוו אליו מדוע ככה עשית ולא באת כי קראתיך יכחש בו לא שמעתיך על כן יאמר אדוניו למה אצטער לקרא לו ולא יענה או אוכיחני ותעלה חמתי והוא צער אצלי ולא יסכון וטוב עודנו נער או בחור אם לא יענה מהפעם האחד לא ארקיב עצמותי לשנות לו רק אעשה שרותי מיד על ידי עצמי ואז טוב לי מהיותי רודף רוח אחריו על כן בא שלמה בחכמתו ויאמר אינך אלא טועה על הנער ועל עבדך כי אשר חשבת למשפט כי בשבט יטפש ולא יקנה חכמה ותוכחת דברים לא תועיל בו כי הלא זה היה אלו תפסת א' מהנה לבדה אך עשה זאת אפוא ואחוז מזה וגם מזה בהמזגה כי שניהם כאחד טובים כי מעט שבט ומעט תוכחת דברים יחד יתן חכמה ותעלה ארוכת טפשות ממנו אך ע"ת לבך להניחו משולח ונעזב יתנהג לפי שכלו ובחירתו לא טוב כי הלא ונער משולח מביש אמו כי כל כך יתפקר ויעיז עד גדר שאצ"ל את אביו כי אם אפילו את אמו שדרך הנער לכבד יותר מאת אביו כמז"ל כי על כן בכבוד הקדים הכתוב את האם לאב גם אותה לא בלבד לא יכבד כי אם גם מביש ומה גם את האב או את הזולת: