רב פנינים על משלי כז:כד

ופירש הטעם ואמר כי לא לעולם חוסן כו' והוא הפך הנמצא במשלי ערב שאיש א' היה מתפלל לקונו ואמר יהי רצון שלא תצריכני לבריות ואם תצריכני שתתן לי פנים כפני הכלב בל אבושה מלחזר על כל הפתחים ולפצור עד בוש והנה העצה ההיא הנה היא להשליך כבודו אחרי גוו ולא יאות זה למי שהיה מוכתר בכתר תורה או כתר שם טוב וכיוצא כי טוב ממנו הנפל אם יחזור וירד לשערים כ"א העושר חלף נזרו וכבודו לא נפל כי אין העניות מחלל הכבוד וז"א כי לא לעולם חוסן אבל ואם יש לך נזר בכתרים הנזכרים הנה הנם לדור ודור גם שהחוסן חלף נזר הכבוד נשאר ואיך תחללהו אם תרד לשערים ותשים פניך כפני הכלב לכן יעצתי שית לבך לעדרים ותתפרנס בכבוד גם שיהיה בצמצום: