רב פנינים על משלי כג:כז

ושמא תאמר הלא גם כן יתהפך שאם תתן עימך לי ולעבודתי להביט בטוב ולהעבירם מראות ברע גם המה יכינו את הלב או לפחות ימנעו חמידת הלב כי אם העינים לא יראו הלב לא יחמוד לזה אמר כי שוחה וכו"והוא כי הנה אין שמירת העינים שמירה מעולה כי הלא אפילו כשהעבירה חמורה ואשר ישית לבאליה ברוחיברח ממנה וגם שעיניו בלתי מביטים ברע עם כל זה אפשר תבא לפמו פתאום ותפתח עיניו ותראינה בתכיפות כי העין אחד משלשה דברים שאינן ברשותו של אדם ובהיות הלב בלתי שקוע בעבודת ה' יחמוד והאברים יגמרו מה שאין כן בהיות הלב טהור וזהו כי שוחה עמוקה היא הזונה באמת והאיש הנלבב יודע חומרתה וגם באר צרה נכריה כי כבאר הנובע כן באר נובע צרה היא הנכריה כי זולת חומרתה יתעתד לימשך אחרי מאכלותיה ואליליה כענין בנות מואב ולהיות עמה בעולם הבא ואין אברהם מצילו מגיהנם לעתיד כאשר ליתר ישראל הנמולים כמאמרם ז"ל מסכת ערובין שנדבק בו ערלת קטן שלא הגיע למילה הרי שנובע הצרה: