רב פנינים על משלי כב:יח

ועל השנית למה הזקיקנו הוא יתברך אל החכמים ולא חש אל בלתי המצאם תמיד לפני כל איש להתיר ספקו או אל השכחה כי רבה היא ואשכח אשר אקבל מהם ואשגה תמיד ויכתוב לנו גם תורה שבע"פ על כן אומר לך כי דרך נעים ונאות הוא כדי שתשמרם כל דברי חכמים אשר ילמדוך בבטנך הוא כי יכונו יחדו על שפתיך לבלתי ישמטו מבטנך וירבה זכותך וגם יהיה מעינך בם ותזכור משא"כ אם יכתבו שהיית בוטח על הספר ובלתי חש על השכחה וחשגה בדין. עוד יכוין בל יאמר איש אם כן אפוא מה בצע שאלמוד יומם ולילה לא אמיש מתוך האהל ודי לי אנוח לי בביתי ובחומותי ובהיות לי ספק אלכה לי אל הגדולים בעלי הקבלה ואשאלה מאתם ולא אסור מדבריהם ומה לי עוד להטות אזני ולשמוע תמיד כי הלא דע כי נעים כי תשמרם בבטנך דברי חכמים הנזכרים כי תדעם ולא תכיחם שמורים בנטנם להורות לך כאשר תצטרך אל הוראותם ולבל תאמר הלא גם עתה בלמדי כל משפטי צדקם לא יבצר מהצטרך אל הוראתם כי מי יעצור כח לזכור תמיד את כלם והלא בשנת התעסקי במסכתא א' לא אזכור זולתה וכמאמר רבי חייא לרב כשיהיה ר' במסכתא א' לא ישאל לו באחרת הנני מודיעך תקנתך והוא יכונו יחדו על שפתיך שכל חלקי דברי חכמים יחד כלם יהיו נכונים ומזומנים על שפתיך ואין זה רק כדרך כמה אמוראים דהוו מסדרי תלמודייהו כל תלתין יומין ואומרו על שפתיך ולא בשפתיך ירמוז אל החזרה בקול רם יוציא הקול מהשפתים החוצה ולא בודד בהם ונשוב אל המשך דרכנו והוא הנה כתבתי לך טעם על ב' הדברים: