רב פנינים על משלי כ:טו

ויאמר יש זהב ורב פנינים ביד איש ואם אין כלי להכילם הלא יאבדו בלי ספק והנה כלי יקר מחזיק אותם ומכילם הוא שפתי דעת כי הלא בשפתי דעתי בהתנכלי לומר רע רע החפץ קניתי שוה מאתים במנה נמצא שבשפתי דעת החזקתי במנה והיו לי בכלי יקר להכילו בל יאבד כלומר וטוב לגבר תחבולות יקנה להרבות לו כמוני היום ולא ישעה המדבר כדברים האלה כי לא ישובח מעשהו כי לא טוב אמור לטוב רע למען הונות את עמיתו וחוס על ממון עצמו:

או יאמר אם יש זהב שהוא חשוב הלא נגד פניו למעלה הימנו רב פנינים אך וכלי יקר שאין למעלה הימנו הוא שפתי דעת.

או בל יאמר בעל אוצרות זהב כי ישולל מפנינים היקרים כי הלא אם יש זהב גם לו רב פנינים כי בזהב יוכל לקנותם אך וכלי יקר מלקנות הוא שפתי דעת שלא יוכל לקנותם אשר יחסר לו באוצרות זהבו:

או יאמר כי הנה העושר גורם כבוד כמאמר במס' קדושין על מנת שאני עשיר כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עשרו הנה כי העושר הוא כלי להכיל כבוד ויקר אך הנה אין ספק כי אין זה רק בעשיר אשר לו שפתי דעת לכלכל דבריו עם בני האדם אך אם יבזם גם המה לא יכבדוהו נמצא כי השפתי דעת הם העושים את העושר כלי אל היקר וזהו יש זהב ורב פנינים ועם כל זה אינם מעצמם כלי יקר וכבוד בלעדי טוב דבורו כי וכלי יקר וכבוד הוא שפתי דעת: