רב פנינים על משלי יג:יב

והן זאת חשבתי למשפט והן לו יהי כדברך שאני המתרושש לא יעשירוני ואתה לא תורש דע לך כי עם כל זה טוב לי גם בעולם הזה ממך והוא כי הלא אין עשרך בשלמות ואפילו נחת רוח רק דאגה כמאמר התנא מרבה נכסים מרבה דאגה כי הלא תוחלת ממושכה וכו' כי האץ להעשיר דעה חסר וכל ימיו תמיד חיי צער בתוחלת ממושכה יגע ושואב רוח רודף להעשיר ולהשיג ואין כי אין אדם יוצא מעולמו וחצי תאותו בידו כי לא נאמר אשר התאוה תאות אלף כסף בהגיעו לסך ההוא נשלמה תאותו ואחרי כן מיחל תוחלת אחר לכסף משנה רק הכל תוחלת אחד ממושכה כי גם בראשון לא גמר בלבו לשמוח בחלק הסך ההוא שנייחס תאות הכפל לתוחלת ב' נמצא הכל תוחלת אחד בלתי נגמרת והוא מחלה לב באמת כי לדאגה תהפך ושמא תאמר אם הבלתי מושג לגמרי תייחס להעדר שלמות מה יעשו תופשי התורה שאין אדם יוצא מהעולם ואחד מאלף מאשר בה לא השיג לזה אמר אל תדמה אותה לעושר חלילה כי הלא עץ חיים שהיא התורה היא תאוה באה שלא מת טרם השיג לא בלבד חצי תאותו כ"א תאוה באה בודאי כי הלא גם הבלתי משיג כלה או כחכמים הראשונים לא יבצר מלבוא לו תאותו שהיא היות לו עץ חיים כי עץ חיים היא לכל תופשי התורה והמצות מבלי יבואו עד תכונת כלה: