רב פנינים על משלי יב:יא

עוד אראך באצבע כיוצא באלה כי יקרה איש בעל שדה תבואות ומפני הכבוד לא יעבוד אדמתו בידו כי יאמר כי אין זו רק מלאכת אנשים ריקים ויקרה שהריקים לא יוכלו או לא יחפצו על קרירות הזמן ובעל השדה הזה ירדוף אחריהם פעם אחר פעם עד יעברו ימי זריעה ויחסר לחמו מפני כבודו ומי פתי יחשיב את האיש הזה למכובד שלתמוך כבוד הניח השדה בור ולא לחסר לב וזה אמר עובד אדמתו בעצמו ישבע לחם ואינו קלון כי אדמתו היא אך אם מרדף ריקים הם אנשים ריקים נאוחים אל הדבר הוא חסר לב כאמור הנה מזה לפי שכלו יהולל איש ולא לפי מציאות הפעולה:

(ט) עוד יתכן באמרו טוב נקלה וגם מי שהוא עבד לו לנקלה שהוא בזוי מאד ממנו טוב ממתכבד לבלתי עשות מלאכה נמבזה וחסר לחם. או טוב נקלה בעשות מלאכתו בידו עם היות עבד לו כי לא ימתין עד יעשנו העבד ממתכבד וכו' ועל דרך רמז יאמר כי יש בני אדם מתרחקים מעבוד את ה' מפני הכבוד כי יש כמה מצות יצטרך איש לבלתי פנות אל כבודו רק להתבזות כענין דוד באומרו ונקלותי עוד מזאת ויש ימשוך ידו מפני הטורח ומה גם עסק התורה ויש על בלתי סגף חומרו רק למלא כל תאותיו אמר כי אל זה יביט האיש כי אם צדק מה יתן לו יתברך הלא לעצמו הוא מטיב וזהו טוב נקלה בלתי חש אל הכבוד וגם היות עבד בלתי חש אל הטורח אחר שהוא לו כלומר לעצמו בעה"ב מאשר הוא מתכבד לבלתי עשות המצות וגם הבלתי חפץ לטרוח כי יהיה חסר לחמה של תורה שלא באה רק בעמל ועבדות:

(י) ועל הג' אמר יודע צדיק וכו' לומר לא יבצר או הוא צדיק ומרפה ידו לבלתי הכביד על חומרו או הוא רשע ולא שב לבלתי סגף אבריו אם צדיק הוא יודע ומכניע צדיק נפש בהמתו הוא נפש הבהמית לבדה כד"א ויודע בהם את אנשי סכות ואם רשע הוא ורחמי רשעים הם אבריו הוא אכזרי לעצמו:

(יא) כי אמשול לך משל למי שלא יחרוש אדמתו האם נאמר שמרחם עליה שלא יחרוש ולא יעבוד לבלתי הכניעה אדרבה אז טוב לו כי ישבע לחם כן המכניע חומרו עובד אדמתו יקרא וההוא ישבע לחם אלהיו בעוה"ב ואם הוא מרדף ריקים הולך אחר אבריו ותאותיהם הוא חסר לב: