רב פנינים על משלי י:יז

ואם כן אפוא שמע בני זאת עצתי והשמר פן תהיה מתעה את הרשע ולא תעשה מה שילמוד ממך לרעה בתעותו והוא כי ארח להשיג החיים הוא שומר מוסר שאין צריך לומר סובלו כי אם גם שיקוה אותם כענין ואביו שמר את הדבר והות מוסר של נכוי עונות ואחר שכן הוא ראוי לצדיק בל יעשה לרשע שיאבד חייו מן העולם בעוזבו תוכחת הוא של אהבה בל יהיה מתעה את הרשע שיקוץ במוסר וזהו ועזוב תוכחת הוא האומר על יסורין של אהבה הנקראים תוכחת לא הן ולא שכרן ועוזב אותן גם שתהיה פעולת עזבו אותה לחיים להחזיק בתורה הוא מתעה את הזולת ויבאו הן ללמוד לבעוט במוסר ההכרחי להם למרק עונם ונמצאו מאבדם ארח חיים בראותם את הצדיק עוזב תוכחת:

(טז) או יאמר פעולת וכו' כי ממשל פעולות האדם אל עבודת וזריעת האדמה ותכלית הפעולות אל תבואת האדמה כי היא תכלית זריעתה והענין כי זה דרך הצדיק כי כל פעולותיו לש"ש כמאמר הרמב"ם על בכל דרכיך דעהו שבכל פעולה יוכל איש לעבוד את ה' יאכל וישתה בכוונת קיום נפשו בגופו לעבוד את ה' ובמשגל שלא להנאת גופו רק לקיים מצותו יתברך וההיקש בכל השאר אמר כי אין צריך לומר תכלית וכוונת פעולת הצדיק שהיא לחיים כי אם גם הפעולה עצמה קונה איכות ורוחמות להקנות לו חיי העולם הבא אך הרשע אין צריך לומר הפעולה כי אם גם התבואה ותכלית הפעולה היא לחטאת כי הלא יאכל למלא בטנו ובמשגל למלאת תאותו ומזה ימשך לו חטאת לחטוא אחרי תאוותיו וזהו תבואת רשע לחטאת: