רב פנינים על משלי א:ז

הנה אין ספק שענין אוילים אינן חסרי דעת המשתגעים כי לא יבחינו להחשיב או לבזות מוסר אך יקרא אויל אשר יחסר דעתו מלבחור בטוב ומאוס ברע ויקרא כה כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות אף אם בן דעת יהיה כענין אויל עמי אותי לא ידעו ונבא אל הביאור והוא כי בהזכירו התועליות הנלמדות מהספר אמר לדעת חכמה ומוסר כו' והס שלא להזכיר יראת ה' גם כי היא גם היא מהתועליות הנלמדות וגדולה מהגדולות שבהן ובהזכירו מי ומי הלומדים ממנו הזכיר פתאים ונער כו' ואילו אוילים והם המטים עקלקלותם מדרך הטובה שילמדו בו להטיב לא הזכיר על כן בא לתת טוב טעם לשני הדברים. על הא' אמר יראת ה' ראשית דעת כלו' ולכן למה שהיא התחלת הדעת לא תחשב למדה בפני עצמה ובכלל אומרו לדעת חכמה כו' תוכלל גם היראה כי היא ראשית לה ועל הב' אמר חכמה ומוסר אוילים בזו כלומר אחר שחכמה ומוסר אוילים בזו לא יוכלו לימנות בכלל הלומדים מספר חכמה ומוסר כנודע כי בוזה החכמה לא יצליח בה בימיו עד יכיר ערכה. או יאמר טרם החילו ללמד כלל גדול על כל הלומדים הנזכרים שראוי יקדים להם יראת ה' כי הוא ראשית דעת ללמוד אך אוילים מחוסרי יראת ה' הלא יבצר מהם הלמוד למה שחכמה ומוסר אוילים בזו ובוזם יקלו מהם: