רש"י על זבחים לה.

גמ' פיגל בזבח - שחטו ע"מ לאכול או להקטיר חוץ לזמנו:

נתפגל השליל - האוכל מהשליל חייב:

בשליל - ששחט את הזבח ע"מ לאכול מן השליל חוץ לזמנו:

לא נתפגל הזבח - קסבר רבי אלעזר שליל גופיה דזיבחא הויא דעובר ירך אמו הוא ומיהו אין מחשבתו מפגלת הזבח דדבר שאין דרכו לאכול הוא דרובא דאינשי לא אכלי ליה ושליל עצמו לא נתפגל מדקתני מתני' לאכול שליל או שליא בחוץ לא פיגל:

אלל - של עוף ראוי לאכילה הוא דרכיך:

מוראה - לא חזי לאכילה דפירשא בעלמא הוא הלכך מחשבה דידה לא מפגלא ומיהו היכא דנתפגל העוף ע"י דבר אחר כיון דאיכא אינשי דאכלי חייב עליו כרת: