רש"י על זבחים יב.

מגדף בה - בהא דרבי יוחנן:

א"כ - דבין לשמו ובין שלא לשמו פסול:

פסח כשר - בזמנו לשמו לבן בתירא:

היכי משכחת לה אי דאפרשיה האידנא - בי"ד בשחרית:

דחוי מעיקרא הוא - דבשעת הפרשה לא חזי למידי ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר דחוי מעיקרא הוי דחוי לגמרי שלא להירצות עוד:

ואי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה הוא - דכי אפרשיה חזי להקריבו שלא לשמו וכי מטיא י"ד שחרית לא חזי למידי ונראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה לדברי הכל בשלמא לרבנן פסח אינו נדחה כלל או מלשמו או משלא לשמו דעד זמן שחיטתו חזי לשלמים ובזמנו חזי לפסח אלא לבן בתירא דחוי הוא: