רש"י על צפניה ג

הוי מוראה ונגאלה. עד עכשיו דבר בנינוה ועכשיו חוזר על ירושלים הוי שתהא לבז ולסחי כרואי ותהא מגואלת בצחן עוונה, מוראה כמו מוראתו (ויקרא א) ושמתיך כרואי (נחום ג):

העיר היונה. כיונה פותה אין לב:

זאבי ערב. הממהרים לאכול טרפם בלילה:

לא גרמו לבוקר. לא השאירו אף העצמות לגרם לבוקר:

חמסו תורה. לא הורו אותה לשואליהם:

ה' צדיק. השרה שכינתו בקרבם ולפיכך אינו יכול לראות במעשיהם הרעים כי צדיק הוא ואין עולה לפניו:

משפטו יתן לאור. נותן לאור דן דין אמת לאמתו:

ולא יודע עול בשת. וכל זה לא נתנו שופטי עול שבתוכה אל לבם להתבייש מן הצדיק השוכן ביניהם:

הכרתי גוים. הבאתי פורענו' על העכו"ם כדי שתראו ותיראו כמו שהוא מסיים והולך אמרתי אך תראי אותי:

ולא יכרת מעונה. ולא יחרבון מדוריה:

כל אשר פקדתי עליה. ולא יכרת ממנו כל הטוב אשר צויתי להביא עליה:

קומי לעד. שאקום להתוועד עליכם:

מעבר לנהרי כוש. יובילון לי מנחה:

עתרי. את המתפללין אלי:

בת פוצי. כנסיות נפוצותי אשר הפיצותי:

לא תבושי מכל עלילותיך. כי כבר לקית ונרצה עוונך:

עם עני ודל. עם ענוותן ומקבל עולבן:

משפטיך. יסוריך יושטיצ"א בלע"ז:

גבור יושיע. גבור הוא אשר יושיע מן העכו"ם:

יחריש באהבתו. יכסה על פשעיך באהבתו וכן ת"י יכבוש על חובך ברחמתיה:

נוגי ממועד. אספתי את המוצאים ממועדי שלא היו משמרים שבתות וימים טובים:

אספתי. כליתי:

ממך היו. מעמך היו:

משאת עליה חרפה. על אותה אשמה היה לך משאת חרפה:

נוגי. לשון הוצאה כמו הגו סיגים (משלי כה) כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ׳:י״ג) ואין שורש בתיב' אלא הגימ"ל לבדה:

הנני עושה. ת"י הא אנא עביד גמירא ויש לפותרו ל' עישוי כמו ועסות' רשעים (מלאכי ג):

בכל הארץ בשתם. בכל מקום אשר היו שם לבשתם שם אתנם לשם ולתהלה: