רש"י על זכריה ז

וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו. אנשים צדיקים היו ושלחו מבבל לקרוביהם שבבית אל לבא לחלות את פני ה' בירושלים בעדם ולשאול מאת הכהנים להודיעם אם יבכו בחדש אב אחרי אשר חזר הבית להבנות:

הנזר. לפרוש מן התענוג כאשר עשיתי זה שבעים שנה אין נזירה בכל מקום אלא פרישות:

ובשביעי. הוא צום גדליה:

הצום צמתוני אני. ה"א נקודה חטף פתח לפי שהיא משמשת ל' תמיהא שמא לכבודי צמתם שתהיו צריכים לצום גם עתה:

וכי תאכלו וכי תשתו. ואם לא תצומו מה לי גם בזו הלא אתם להנאתכם הוא המאכל והמשתה:

הלא את הדברים. מי גרם לכם הצום והמספד הלא דברי תוכחות אשר קרא ה' וגו' הם החריבו אתכם ועל כן צמתם ואלה הדברים אשר קרא משפט אמת שפטו:

שמו שמיר. תולעת חזק מצור מראין אותו על האבן והיא מתבקעת:

ויהי כאשר קרא ולא שמעו. אמר ה' צבאו' עליהן באותן הימים כן יקראו ולא אשמע:

ואסערם. בגלות וכן עשיתי:

וישימו. בעוונם:

ארץ חמדה לשמה. והוא גרם להם הצום והמספד אבל עתה קנאתי לציון בשביל ציון אקנא את הכשדים: