רש"י על זכריה י

שאלו מה' מטר. אם תצטרכו:

חזיזים. עננים מביאים מטר:

לאיש עשב בשדה. בשביל איש אחד ובשביל עשב אחד הצריך למטר:

כי התרפים. והקוסמים חזו שקר והחלומות אשר הטעו את אבותיכם לאמר חלמתי והיו מחזיקי' ידיהם למרוד בהקב"ה דברו און והבל דברו לאמר שלום ואין שלום:

על כן נסעו. אבל אני נביא להם באמת:

יענו. יתכנעו כמו לענות מפני ל' עוני:

על הרועים חרה אפי. על מלכי נבוכדנצר וסנחריב (נ"א: מלכי יון):

ועל העתודים. על שריהם וכן ת"י ועל מלכיא הוה רוגזי ועל שלטניא אנא מסער ועכו"ם נמשלו לעתודי' והצפיר והשעיר מלך אנטיוכס (דניאל ח) והרוצ' לפרש הענין שלא במלכי עכו"ם יאמר העתודים לשון שרים כמו עורר לך רפאי' כל עתודי ארץ (ישעיה יד):

כסוס הודו במלחמה. כסוס אשר יוכר הודו במלחמה:

ממנו פנה. מהם מלכיהם מהם שריהם מהם לוחמי מלחמותם:

והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה. הרי מקרא זה מסורס והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוסים טיט חוצות. בוסים דורסים כמו יבוס קמינו (תהילים מ״ד:ו׳) בוססו את חלקתי (ירמיהו י״ב:י׳):

והובישו. בית יהודה את רוכבי הסוסים הבאים להלחם בם:

וגברתי את בית יהודה. במלחמת היוני':

ואת בית יוסף אושיע. במקום שגלו שם בחלח ובחבור בימי סנחריב:

והושבותים. כמו והושבתים ל' ישיבה:

והיו כאשר לא זנחתים. כאלו לא זנחתים מעולם:

אשרקה להם. כדרך השורקים לסי' אות לבא אליו הטועה בדרך:

ואקבצם. לעת הקץ לעתיד:

כי פדיתים. כשאפדם:

ורבו. בגולה כמו שרבו במצרים:

ואזרעם. תחלה בעמים כאדם הזורע סאה להכניס כמה כורין:

וחיו את בניהם. עם בניהם:

ולבנון. זה בהמ"ק:

ולא ימצא להם. ולא יסופק להון:

ועבר בים צרה. ותעבור צרה בצור היושבת בתוך הים והוא ראש למלכות צור:

והכה. הקב"ה אשר הוא המכה יכה בים גלים להשקיע את צור:

כל מצולות יאור. היא מצרים: