רש"י על יומא כ:

מר הוא רב - שאתה רגיל לקום ולתרגם לפני ר' חייא שהוא דודך:

נינח מר - לך ושב בכבודך שאיני כדאי שתהא מתורגמני:

אי תגרת ליה פוץ עמריה - אם נשכרת אצל אדם למלאכת יום כל מלאכה שיטיל עליך ואפילו היא בזויה כגון ניפוץ צמר שהיא מלאכת נשים עשה לו אף אני מאחר שהתחלתי בפעולותיך אגמור:

ולא מורידין - גנאי הדרשה הוא שארד אני ויקום פחות ממני לגומרה: