רש"י על יומא יט.

לימא תיהוי - מתני' דקתני אתה שלוחנו תיובתא דרב הונא כו':

הני כהני - בהקרבת קרבנותיו שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחינו ונפקא מינה דאם הוא מודר הנאה ממנו מותר לו שיקריב עליו קרבנותיו כדתנן בנדרים (דף לה:):