רש"י על יבמות לב.

פשיטא השתא ומה התם דלא אידחיא מהאי ביתא - לעיל (יבמות דף ל.) גבי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואח"כ מת נשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה משום אחות אשה. ואע"ג דבההיא נפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי דהא קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום וקורא אני בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה אפי' הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאיתסורי עליה אפילו לאחר מיתת אחותה:

הכא - דבשעת נפילה אידחיא מהאי ביתא לגמרי דאין כאן אלא בעל אחותה ומשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה מיבעיא:

תנא הא - מתני' דהכא תנא ברישא:

והך - דשלשה אחים דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי חזיא מעיקרא להיתרא ושריא [משום הכי לא תניא]:

הדר חזיא לאיסורא - דמ"מ לדידה לא קרינא ביה משעת נפילה יבמה יבא עליה:

דחביבה ליה - משום דחידוש הוא:

ומשנה הראשונה - שיתירה היא משנשנית זו הואיל והיתה שנויה מתחלה:

לא זזה ממקומה - לעוקרה לגמרי: