רש"י על יבמות כ:

פצוע דכא וכרות שפכה - לקמן מפרש להו בפרק הערל:

סריס אדם - שסירסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו והוי בלאו דבכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא ואסור לישא ישראלית דכתיב לא יבא פצוע דכא:

והזקן - שפסק מלידה והאי לאו מחייבי לאוין הוא אלא קמ"ל דאע"ג דלאו בר אולודי הוא ביאתו ביאה לקנות יבמתו ויוצאה ממנו בגט:

או מייבמין - לאו לכתחלה קאמר אלא ייבומן יבום שאם בעלו קנו כדקתני ואזיל:

ונתנו גט - כלומר או נתנו גט או חלצו וגט ביבמה מהני למיפסל עליו ועל כל האחין דאי בעי לייבומי תו לא מצי דקם ליה בשוב לא יבנה:

ואם בעלו קנו - ויוצאות בגט בלא חליצה: