רש"י על יבמות טו.

שוקת - אבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר והיתה נקראת שוקת יהוא:

נעשים על גבה - מטבילים בתוכה ואין בה מ' סאה אבל מקוה שלם היה במים שבצדה ומתערבין ממעיין השוקת דרך נקב כשפופרת הנוד:

הרחיב לו את הנקב - הרחיבו ופיחתו רובה לערב המקוה יפה: