רש"י על יבמות קכ:

מובהק הוא - ואע"ג דסימנין דרבנן אסימן כי האי סמכינן אפילו אאיסור דאורייתא:

דארוך וגוץ - לאו סימנין נינהו:

כליו - בגדיו שמא לאחר השאילן ואותו אחר מת וראוהו אלו וסבורים שזהו בעל הבגדים:

חמור בסימני אוכף - דקיימא לן באלו מציאות (ב"מ דף כז.) דמהדרינן:

לא שיילי אינשי - בעל החמור לא היה שואל אוכפו של זה לחברו:

דמסקיב ליה - דאשי"ר בלע"ז:

מצאו קשור בכיס כו' - מאי איכא למימר ליחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט:

לזיופא - שמא יעשה חותם וצורה כנגד טבעתו וילך ויראהו לאשתו ויטול הימנה כל אשר ישאל:

מנחשי אינשי - שלא יטול זה מזלו. ואי קשיא הא קתני או שנמצא בין כליו הא אמרן דחיישינן לשאלה לא קשיא כליו דמתניתין היינו בגדיו ודרך להשאיל מלבושים וכליו דגיטין היינו בין כלי תשמישי ביתו בתיבתו שאין דרך להשאילם:

ואיבעית אימא כליו - דמתני' דקתני בגופו ובכליו דלא סמכינן אסימנייהו:

בסומקי וחיורי - דלא אמרינן הוי סימן במלבושיו אי שחורין היו או לבנים היו דאין זה סימן שהרבה יש שחורין ולבנים ואדומים:

והא קתני סיפא - דמתני' (לקמן יבמות דף קכא.):

מן הארכובה ולמטה לא תנשא - דחיי ואי משום טביעה הואיל ומים שאין להם סוף חיישינן שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ולא ראוהו קתני מן הארכובה ולמעלה תנשא אלמא מגוייד לא חיי:

שאני מיא דמרזו מכה - מחזיקות ומגדלות כאב המכה. וחברו מיטרא רזיא לאילני במס' תענית (דף ג:):

גיידיה לגמליה - לשון גודו אילנא (דניאל ד):

ולא אפסקיה לנערותיה - ולא הפסיק לגמור את קול נערותו שהיה נוער עד שמת:

מלובנת - באש שמתוך המכוה מתרפא:

וברח - הנשחט:

יכתבו ויתנו - אלמא כחי מחזקינן:

ומשני חי הוא - לפיכך גיטו גט וסופו למות הלכך מעידין:

אלא מעתה - הואיל וודאי ימות יהא גולה השוחטו אם נפל סכין מידו עליו ושחטו אלמה תניא אין גולה ואפילו מת שמא מחמת דבר אחר מת:

על ידו - בשבילו:

הרוח בלבלתו - ומחמת הרוח מת הלכך לגבי גלות פטור ומיהו לענין אשתו מעידין עליו דודאי ימות: