רש"י על תמורה כ:

והלא אף הנדבה עולה היא - בניחותא אלא פרושי מפרש ואזיל מאי בינייהו:

בזמן שהיא באה חובה - שהיא מוטלת על היחיד להקריבה סומך עליה כו':

ואם היה כהן - אותו שהפריש האשם וכפר באחר וניתק הראשון לרעייה:

עבודתה ועורה - של עולה הבאה מן המותר:

שלו היא - שהוא [עצמו] מקריבה ונוטל את העור ואפילו אינו מאותו משמר המשמרת באותה שבת דהכי תניא מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת בב"ק בשילהי הגוזל קמא (בבא קמא דף קט:):