רש"י על תענית ז:

העז איש – שיש בו עזות פנים אמור לו רשע בפניו ואין בו משום מלקות כדאמרי' במסכת קדושין (דף כח.) ומשום דבר זה בלבד מותר לקרותו רשע:

מותר לשנאותו – אע"ג דכתיב ואהבת לרעך כמוך:

ועז פניו ישונא – ועז כתיב חסר ו' מי שהוא עז פנים ישנא בשו"א: