רש"י על תענית טז.

ופרקו נאה – מפרש לקמן:

ושפל ברך – עניו:

ומרוצה לעם – נוח לבריות ומסכימין לתפלתו:

נעימה – בסומי קלא שמושך הלב:

ורגיל לקרות כו' – שיהו הפסוקים של תפלה סדורין בפיו: