רש"י על סוטה לה.

ויך באנשי בית שמש - לא בהך הכאה דדוד כתיב אלא כשהביאוהו הפרות מפלשתים ואיידי דאיירי בארון נקט לה:

משום דראו - ונסתכלו בו ויך בתמיה:

קוצרין ומשתחוים היו - לא בטלו ממלאכתן לכבדו והאי ראו לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א׳:ו׳):