רש"י על סוטה לב.

ואלו נאמרין בלה"ק - ולא אמרינן נגמר מהנך דלעיל שנכתב ונסדר עליהן כל מצות דיבורם ואין צריך לאומרן בלה"ק כדכתיב בכולהו משום דבהני כתיב עיכובא:

מקרא ביכורים - שהיה קורא מארמי אובד אבי עד סוף כל הפרשה:

וחליצת יבמה - היא אומרת מאן יבמי וגו' והוא אומר לא חפצתי לקחתה ואחר החליצה היא אומרת ככה יעשה לאיש וגו':

ברכות וקללות - שאמרן יהושע וישראל. בהר גריזים והר עיבל:

ברכת כהנים - נשיאות כפים:

ברכת כהן גדול - ביום הכפורים אחר עבודת היום שלפני ולפנים היה קורא בתורה את הפרשה ומברך שמנה ברכות כדמפרש במתניתין:

ופרשת המלך - מפרש בסוף פירקא והיא פרשת הקהל:

ופרשת עגלה ערופה - ידינו לא שפכו וגו' כפר לעמך ישראל וגו' (דברים כא):

פרשת משוח מלחמה - (שם כ) והיה כקרבכם אל וגו' שמע ישראל אתם קרבים היום וגו' כי ה' אלהיכם וגו: