רש"י על שיר השירים ז:ג

שררך אגן הסהר. טיבורך אגן של מים צלולים שרוחצין בהן והוא עשוי מאבני שיש ובלשון ערבי קרוי סהר על שם שהטבור כמו נקב עגול מושלו כאגן עגול והקילוס הזה אינו מענין נוי אשה כקילוס העליון לפי שהעליון דוד' מקלס' וזה ריעותי' מקלסות אותה על שם מעשיה לומר הגונה את להתחבר עמנו והדוגמא על שם לשכת הגזית היושבת בטבור הארץ:

אל יחסר המזג. לא יכלה משם משקה רוצה לומר לא יכלה ולא יפסוק משם שום דברי הוראה:

בטנך ערמת חטים. שהכל צריכין לה:

סוגה בשושנים. גדורה ומסוייגת בגדר שושני' די לה בגדר קל ואין אחד מכם פורץ בו ליכנ' הרי חתן נכנס לחופה לבו מגעגעת לחופ' ולחיבת חתוניו בא ליזקק לה אמר' לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי הופך פניו לצד אחר ולא נשכו נחש ולא עקרב עוקצו הרי שהוא עובר בדרך ראה בכורות בראשי התאני' פשט ידו ליטול אומרים לו של ישראל הם הוא מושך ידו מפני הגזל הרי סוגה בשושנים: